בית משפט השלום בירושלים זיכה באחרונה את תושב מזרח העיר שנחשד כי דקר אדם שהיה מסוכסך עם אחיו. התביעה לא גיבתה את ראיותיה כנדרש והתבססה בעיקר על גרסת הנדקר, שנפטר לפני שהספיק להעיד בתיק.
תושב מזרח ירושלים הואשם כי בספטמבר 2014, דקר מתווך קרקעות שהיה מסוכסך עם אחיו על רקע עסקי.
בכתב האישום שייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואחזקת סכין, נטען כי בסמוך לשעה 14:00 ביום האירוע, הנאשם נסע עם אחיו לבית המתווך ברכב מסוג מאזדה, דקר אותו בפתח ביתו במספר איברים בגופוכאשר אחיו המתין לו ברכב, ומיד לאחר מכן השניים נמלטו.
דקות ספורות לאחר האירוע, בנו של המתווך הגיע למקום. בבית המשפט הוא טען כי לפני שפונה באמבולנס לבית החולים, אביו סיפר לו כי הדוקר הוא אחיו של אדם עימו הוא מסוכסך וציין בפניו כי בעת שרדף אחריו, הבחין באחיו ממתין לו ברכב. במסגרת ההליך התברר שהמתווך מסר למשטרה גרסה דומה.
הנאשם הכחיש את המעשים שיוחסו לו וטען כי ביום האירוע התעורר בין השעות 14:00-15:00, הלך להתפלל במסגד ולאחר מכן הלך לבקר את אביו ושהה אצלו עד לשעות הערב המאוחרות. עוד נטען כי הוא לא מכיר את המתווך אלא את בנו, וציין כי בעבר אחיו היה מסוכסך עימו אולם העניין נפתח בבית המשפט.
הנאשם הוסיף כי אינו יודע למי שייך הרכב המתואר בכתב האישום וכן האם מישהו ממשפחתו מחזיק ברכב כזה.
במהלך ניהול ההליכים המשפטיים בעניין, ומסיבה שאינה ידועה, המתווך הלך לעולמו.
למה האח לא נחקר?
בהכרעת הדין שניתנה בשבוע שעבר, השופטת ג'ויה סקפה שפירא הסבירה כי הראיות המרכזיות הקושרות את הנאשם לאירוע התבססו על עדות שמיעה – כלומר, הדברים שאמר המנוח לבנו לאחר שנדקר והגרסה שמסר מאוחר יותר למשטרה.
בהקשר זה, השופטת הסבירה כי אף שהחוק אינו מאפשר קבלת עדות מסוג זה, הוא מתיר קבלת דברים הנאמרים על ידי קורבן לעבירת אלימות מיד לאחר שהותקף או בהזדמנות הראשונה שיכול היה לומר משהו לגבי התקיפה (למשל מקרים בהם האלימות הכניסה את הקורבן לתרדמת).
אלא שבמקרה זה, השופטת מצאה כי דברי המנוח סותרים את העדות שמסרו בפניה בנותיו ואישתו, שלא ראו את הדוקר אך נכחו בבית בזמן האירוע. בהתאם לגרסתן, המנוח נשאר בבית ולא רדף אחרי הדוקר ולכן השופטת הסיקה כי לא יכול היה לדעת מהו סוג הרכב באמצעותו הדוקר נמלט או מי נהג בו. מסקנה זו התחזקה לנוכח דברים שעלו מהדוח המשטרתי, לפיהם נראו סימני דם בפתח הבית, בסלון, בחדר השינה ובמרפסת, אך לא במסלול הבריחה של הדוקר.
יתרה מכך, השופטת סקפה שפירא קבעה כי לא הוכח שהרכב ששימש את הדוקר קשור לנאשם, ומתחה ביקורת על עבודת איסוף הראיות בתיק.
בתוך כך, השופטת תמהה כיצד התביעה לא העידה את האדם שמסר את פרטי הרכב והעירה כי אחיו של הנאשם, שנחשב לכאורה כשותפו לעבירה, כלל לא נחקר על ידי המשטרה. השופטת הוסיפה כי העובדה שלא נבדק חלקו באירוע "היא בבחינת מחדל חקירה שמעיב אף הוא על משקל ראיות התביעה".
בסיכומו של דבר, לנוכח הראיות החלשות בתיק, הנאשם זוכה מהעבירות שיוחסו לו.
- ב"כ המאשימה: עו"ד רועי קרדי
- ב"כ הנאשם: עו"ד יעקב ג'בר
עו"ד אלעד אלימלך
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין