זוג לשעבר ביקש למכור דירה, אולם האישה חזרה בה לאחר שהרוכש לא שילם את התשלומים הראשונים בזמן. יתר המעורבים – כולל הגרוש – ביקשו להשלים את העסקה, אולם ביהמ"ש קבע כי הצדק עם האישה.
הבמקשת ובעלה לשעבר הם דיירים מוגנים בדירת עמידר ביפו. בשנת 2009 – כשכבר היו גרושים ומסוכסכים – הם חתמו על הסכם למכירת זכויותיהם בדירה תמורת 780,000 שקל.
ההסכם נחתם עם הקונה במשרד התיווך "רימקס", וכניסתו לתוקף הותנתה בכך שהמוכרים ירכשו את זכויות הבעלות בדירה מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) באמצעות עמידר.
כארבעה חודשים אחרי החתימה, ביקשה האישה לבטל את ההסכם מאחר שהקונה לא שילם את שני שוברי התשלומים הראשונים במועד.
אלא שיתר המעורבים המשיכו בפעולות שונות להשלמת העסקה מול רמ"י. עמידר מצידה נמנעה מלחתום על חוזה הרכישה, כך שהמוכרים נותרו עדיין בסך הכל דיירים מוגנים בדירה.
בתביעה שהגישה בשנת 2011, ביקשה המוכרת מביהמ"ש המחוזי בתל-אביב להצהיר על בטלות הסכם המכר ועל ביטול כל הליכי המכירה והשבת המצב לקדמותו.
בתוך כך היא ביקשה לאסור על עורכי הדין המעורבים לעשות כל פעולה משפטית תוך שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמה עם חתימת ההסכם. הבקשה הוגשה נגד הקונה, שני עורכי דין, וכן נגד בעלה לשעבר וחברת עמידר.
המבקשת טענה כי הקונה הפר את הסכם המכר, ובגין הפרה זו נמסרה לו הודעת ביטול כדין. לטענתה, למרות הודעת הביטול המשיבים המשיכו בהליכים למימוש ההסכם, תוך שהם מסתירים זאת ממנה בחוסר תום לב.
הקונה טען מנגד כי המוכרים מעולם לא מסרו לו הודעת ביטול. לשיטתו, המבקשת היא שהפרה את הסכם המכר – כשנמנעה מלהשלים את העסקה ולהעביר על שמו את הבעלות בדירה. הוא אף הסביר כי השוברים לא שולמו בזמן בהסכמת בעלה לשעבר, עמו סיכם שישולמו לאחר שעמידר תאשר את בקשת הרכישה.
המשיבים כולם טענו כי התנגדות המבקשת להשלמת העסקה נגועה בחוסר תום לב, וזאת לנוכח העובדה שהקונה כבר שילם לעמידר את מלוא התמורה בגין רכישת זכויות הבעלות.
איחור מהווה הפרה יסודית
אלא שהשופט חיים טובי קבע כי אי תשלום השוברים במועדים המוסכמים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, המזכה את המבקשת בזכות לבטלו.
במחלוקת העובדתית, השופט השתכנע שהקונה קיבל לידיו את הודעת הביטול בפגישה במשרדי רימקס. בעניין זה השופט לא נתן אמון בגרסאות הקונה והמוכר (הגרוש של המבקשת), והעדיף את גרסתה של המתווכת המעורבת – עדה ניטרלית ונטולת אינטרס – שהעידה כי הודעת הביטול נמסרה לקונה.
השופט אף הבהיר כי גם אם הקונה והגרוש הגיעו להבנות כלשהן, הן אינן מחייבות את המבקשת. בהקשר זה השופט דחה, תוך ביקורת נוקבת, את הטענה שלפיה הגרוש פעל כ"שלוחה" של גרושתו. השופט הבהיר כי אפילו נישואין אינם יוצרים יחסי שליחות בין בני הזוג כלפי צדדים אחרים, אז קל וחומר גירושין.
בהמשך השופט קבע כי עורכי הדין עשו שימוש שלא כדין בייפוי הכוח ולכן לפעולותיהם אין תוקף.
בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה ברובה, למעט הבקשה לחייב את המשיבים בתשלום הפיצויים המוסכמים שבהסכם המכר, וזאת בנימוק שלנוכח גובה הסכום – 80 אלף שקל – סמכות זו נתונה לבימ"ש השלום.
לבסוף השופט הורה לעמידר להחזיר לקונה את מה ששילם, ולהשיב למבקשת ולבעלה את מעמדם כדיירים מוגנים בדירה.
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ המבקשת: עו"ד מ. ג'בארין
- ב"כ המשיב 1: עו"ד ע. בן צבי, עו"ד י. פלג ואח'
- ב"כ המשיבה 5: עו"ד ש. עמנואל
עו"ד גבריאל פרידמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין