האישה ביקשה שלום בית וחיים משותפים. בית הדין הרבני התרעם על הבעל, שמצד אחד רוצה להתגרש, מונע מאשתו ילדים ומנהל רומן, ומצד שני מסרב לשלם. הבעל חויב לשלם לאישה 175 אלף שקל.
בשנת 2010 החלו ההליכים בין השניים. הבעל ביקש להתגרש ופתח תיק בביה"ד הרבני האזורי בחיפה. בניגוד אליו, האישה לא רצתה לפרק את הזוגיות, וטענה שבעלה רוצה להתגרש מאחר שהיא רוצה ילדים והוא לא מעוניין בכך.
לשאלות בענייני משפחה:
כנסו לפורום דיני משפחה של אתר פסקדין
הבעל, גבר בן 50 שאלה הם נישואיו השניים, היה נשוי בצעירותו לאישה אחרת והתגרש לאחר עשר שנים עם שני ילדים, כיום בני 25 ו-27.
האישה, שלה אין ילדים, דרשה בתחילה שלום בית וכל הזמן ייחלה שבעלה יחזור הביתה.
שלושת הדיינים – הרב דניאל אדרי, הרב אייל יוסף והרב דוד בר שלטון – ניסו לדבר אל לבו הבעל ואף שלחו את הזוג ליועצת נישואין. הדיינים התרשמו שהאישה הייתה מוכנה לעשות הכל אך הבעל נותר בשלו.
בחוות דעת היועצת נכתב על הבעל כי "המחשבה על גירושין בעצם מקננת בראשו לפחות שנתיים אם לא יותר. גם נושא התקשורת היה לקוי ביותר – לא היה דיאלוג בוגר – אלא דיבור שיש בו לגלוג, דיבור לא נעים, הלם, אלם, כעס, סגירות ונתקים."
אלא שזה לא היה כל הסיפור. האישה שכרה חברת חקירות שתעקוב אחרי בעלה. בחקירה התגלה שהוא מתרועע עם אישה זרה וגם ישן אצלה, לפחות באותו לילה. הבעל הודה אך טען שישן בחדר נפרד.
צדיק בסדום...
הדיינים הגיבו בחריפות וקטלו את טענת הבעל: "וכי חשב הבעל שבשוטים עסקינן שנאמין לבעל, הרי יותר משנתיים שאינו מנהל יחסי אישות עם אשתו ונמצא עם חברתו כפי העולה מדו"ח החקירה והנה הצדיק בסדום ישן בחדר נפרד, טוב היה עושה הבעל ולא מעלה אמירה זאת על שפתיו".
מאוחר יותר הבעל ביקש לזמן את החוקרים ואחר כך חזר בו. לאור התנהלות זו, הדיינים התרשמו שהבעל מנסה "אך ורק למשוך זמן ולהתעמר באשה".
בעזרת ציטוטים רבים מההלכה היהודית, הבהירו הדיינים כי בעל שמונע מאשתו להביא ילדים הוא בגדר "מורד", ואין הצדקה להתנהגותו. לדעתם, העובדה שהוא אינו מעוניין בילדים עם אשתו, פירושה שאינו רואה שום משמעות בחיבור שלו איתה. על כן, או שיחזור בו מדרכי המרידה, ואם אינו מעוניין – יפסיק לענות אותה וישלם את כתובתה.
בלית ברירה, האישה הסכימה להתגרש אך רק לאחר שתקבל את סכום הכתובה.
אלא שגם בעניין זה הייתה מחלוקת. הבעל סירב לשלם והעלה שלל טענות לגבי כספים שהאישה צריכה לשלם לו. הדיינים ניסו להביא את הצדדים לפשרה בעניין סכום הכתובה, למשל שהבעל ישלם 120,000 שקל במקום 180,000 שקל – סכום הכתובה המלא. הצדדים לא הגיעו להסכמות, אף על פי שהדיינים הבהירו שבפסק דין לא תהיינה פשרות.
לפיכך, בסופו של דבר בית הדין חייב את הבעל לתת גט לאישה ולשלם לה את מלוא הכתובה – 175,000 שקל (סכום הכתובה פחות 5,000 שקל ששולמו על הלוואה של רכב).
- ב"כ התובע: עו"ד מוניר חוטבא
- ב"כ הנתבעת: עו"ד טלי רונן
* עו"ד רויטל (טלי) אבידן עוסקת בדיני משפחה.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין