הגיעו להסדר טיעון לאחר שתקפו חייל וערערו: העונש חמור מדי

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל

חבורה חמושה באבנים ומוטות ברזל תקפה חייל בפתח הכניסה לביה"ח רמב"ם. כתב אישום שהוגש נגד התוקפים, הסתיים בהסדר טיעון שלא כלל את רכיב העונש והם הודו במעשיהם. לאחר שנגזר דינם, מיהרו הנאשמים והמדינה לערער. ביהמ"ש העליון דן בערעור הכפול, וקבע: העונש קל מדי.

אדם הולך לתומו עם חברו בשעת לילה מאוחרת בכדי לקבל טיפול רפואי בבית חולים. ללא כל התרעה מוקדמת, מתנפלת על השניים מתוך האפילה חבורת צעירים, כמו אחוזי אמוק, צועקים ומקללים, ובחמת זעמם מכה אותם במוטות ברזל, אבנים, מקלות ואגרופים, עד שאחד מהם נזקק לאשפוז.

זוהי אינה תחילתו של סרט אימה, אלא מקרה שקרה בחיפה, באחד הלילות של פברואר 2012. הסיבה לפרוץ האירוע הייתה עימות אלים בין חבורת התוקפים לחבורה יריבה, שאירע שעות ספורות קודם להגעתם של שני הצעירים לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.

החבורה תפסה את השניים, אחד מהם חייל צה"ל, והחלה להכותם נמרצות בכל חלקי גופם באמצעות מקלות, מוטות ברזל, אבנים ואף חרטה סימנים על מצחו של אחד מהם באמצעות כלי חד, תוך שהם מקללים אותם ודורכים עליהם. בסופו של דבר, התוקפים נמלטו מהמקום, והחייל אושפז למשך שלושה ימים כשהוא סובל מחבלות רבות בכל חלקי גופו.

כתב אישום הוגש כנגד שישה נאשמים לביהמ"ש המחוזי בירושלים, אך שלושה מהם הגיעו להסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. במסגרת ההסדר קיבלו שלושת הנאשמים עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי של 10,000 שקל לחייל מכל אחד מהנאשמים.

שלושת הנאשמים ערערו על חומרת העונש, בעוד המדינה ערערה על קולתו.

המדינה טענה כי העונש שנגזר על הנאשמים אינו חמור דיו ואינו מהווה ביטוי הולם למעשים הפרועים ושלוחי הרסן שביצעו, ולמידת הפגיעה הפיזית והנפשית בחייל. לטענתה, ניתן משקל גדול מדי לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים מבלי שנלקחה בחשבון העובדה שמדובר בצעירים אלימים, שיצאו למסע נקמה שהמטרה שעמדה לנגד עיניהם הייתה גרימת חבלה חמורה או נכות לקורבנותיהם.

לעומתה, טענו הנאשמים שביהמ"ש החמיר בעונשם ולא התייחס לעובדה שהחבורה היריבה יידתה בהם אבנים וגרמה נזק לרכושם, והם היו בטוחים שהחייל וחברו משתייכים אליה.

לטענת הנאשמים, הם אנשים נורמטיביים המעוניינים בשיקום ואף הביעו חרטה על המעשים.

הפגיעה הנפשית חמורה יותר מהפיזית

השופט נועם סולברג הדגיש את הנזקים הנפשיים הרבים שנגרמו לחייל, אשר הפך מנער אהוד, חובב ספורט ובעל מוטיבציה גבוהה להגיע להישגים בשירותו הצבאי, לאדם מופנם ומתוח שחושש לישון ללא אור בחדרו.

לדברי השופט, החייל איבד אמון וביטחון בבני אדם ובסביבתו, וכאחת הפך לשבר כלי. פרק זה סיכם באמירה, כי לא פעם הפגיעה הנפשית קשה מזו הפיזית.

בפסק דינו, ציין השופט סולברג, כי אמנם היה מקום להתחשב בזכויותיהם של הנאשמים הצעירים ובעובדה שכל עתידם עוד מונח לפניהם, אך עם זאת, הוא קיבל את ערעור המדינה וקבע כי עונשם קל יתר על המידה, ואינו הולם את האכזריות שבמעשיהם.

לדבריו, אין בעונש הנוכחי גמול ראוי לנזק הנפשי שנגרם לחייל והוא לא מרתיע מספיק. משכך, החמיר השופט את העונש של שלושת הנאשמים ל-24 חודשי מאסר, ויתר מרכיבי העונש נותרו על כנם.

השופטים סלים ג'ובראן ואסתר חיות הצטרפו לפסק דינו.

לדברי עו"ד יחיאל לאמש העוסק בדין הפלילי, מדובר בעונש קשה עבור קטינים ללא עבר פלילי, אך נראה כי ביהמ"ש העליון החמיר את עונשם של שלושת המעורבים משום שסבר כי העונש שהוטל עליהם במחוזי אינו ממצה את מעשיהם הקשים.

"חשוב לזכור כי לקיחת אחריות מלאה וכנה מהווה לעיתים קרובות משקל נכבד לזכותו של נאשם, ולכל הפחות לשון מאזניים בהעדפת האינטרס השיקומי של הנאשם", מוסיף עו"ד לאמש, "במקרה זה, משום שלא נטלו הנאשמים אחריות מלאה, ניתנה עדיפות יתרה לאינטרס הציבורי".

• ב"כ המערער: עו"ד מוחמד מסארווה
• ב"כ המשיבה: עו"ד יאיר חמודות

לפסק הדין בעניין פלוני נ' מדינת ישראל

למדור: פלילי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.