בית המשפט קבע שבעלי הדירות בפרויקט "אופרה על הים" בנתניה, היו רשאים להסתמך על גודל הדירה שהוצג בעלון הפרסום, מאחר שהסכם המכר ונספחיו לא פירטו מהו שטח הדירה. נפסק כי היזמית תשלם לכל אחד מהתובעים למעלה מ-600 אלף שקל עבור הירידה בערך הדירות.
שני אזרחי חוץ ביקשו לקנות דירה להשקעה בישראל. לאחר מו"מ עם היזמית "אופרה על הים", הם רכשו שתי דירות יוקרתיות בקומה ה-30 של המיזם בנתניה. כשקיבלו לחזקתם את הדירות, גילו הקונים שהן קטנות משמעותית ממה שהוסכם, ובאפריל 2011 הם תבעו את היזמית בבית משפט השלום בתל אביב.
היזמית הטעתה?
פנו ל- עורך דין מקרקעין
הקונים טענו שהם שילמו על דירה גדולה ממה שחשבו, ומשגילו שהדירה קטנה משמעותית, אז לא רק שהם שילמו ביתר, אלא שלמעשה גם ערך הדירה ירד. הקונים הסתמכו על עלון הפרסום של הפרויקט, בו צוין כי גודל הדירה, ללא המרפסת, הוא 169 מ"ר. בפועל אחד מהם קיבל דירה בגודל של 128 מ"ר, והשני בגודל של 124 מ"ר. לטענתם, שטח הדירה לא צוין במפורש, לא בהסכם המכר ולא בנספחיו, ולכן הגיוני שיסתמכו על העלון.
מעבר לכך הוסיפו הקונים שהיזמית איחרה במסירת הדירה ב-13 חודשים, ולכן מגיע להם את הפיצוי שהוגדר בהסכם.
מנגד טענה היזמית כי העלון לא תואם את תכנית הבנייה, והקונים לא אמורים להסתמך עליו. לטענתה, מי שהיה לו חשוב לקבל את נתוני שטח הדירות פנה אליה, והיא סיפקה לו אותם. היא גם הוסיפה שהקונים ידעו מהן המידות של הדירות כשערכו שינויים בתכניות הבנייה.
היזמית ציינה שהיא כבר שילמה לקונים עבור חודשי האיחור, שלטענתה הסתכמו בארבעה חודשים לאחד וחמישה חודשים לשני, והעיכוב בכניסה אחרי התקופה הזו היה מבחירתם בלבד.
פגיעה אנושה
השופט גיא הימן קיבל את התביעה באופן חלקי.
שטח הדירה, הסביר השופט, הוא נתון מהותי בעסקת מכר, ולמעשה בהרבה מקרים רק בהסכם המכר נוטים לפרט ששטח הדירה הנמכרת הוא בפועל צר יותר משצוין בעלון הפרסום הצבעוני והמפתה של הקבלן. כך בעלון לא מצוין שהשטח הוא ברוטו וכולל גם חלקים מהרכוש המשותף כמו הלובי וחדר המדרגות.
במקרה זה, ציין השופט, השטח שצוין בעלון לא נסתר בהסכם שכלל לא מפרט, אפילו לא בנספחיו, מהו שטחם הכולל של הדירה או של הרכוש המשותף. מכאן, שהנתבעת צריכה לפצות את התובעים על הפרשי הערך ששילמו.
השופט מתח ביקורת על הנתבעת שטענה כי בעלון הובלט שהשטח המקורה כלול בשטח הדירה, וסבר שהיא ביקשה לנצל את פערי המידע שבינה לבין הקונה, ואת תמימותו ואי הבנתו לגבי ההבדלים בין "מקוּרה" לבין "נטו", ובכך מנעה ממנו מידע חיוני להתקשרות בעסקה. התנהלות זו, נזף השופט בנתבעת, היא פגיעה אנושה ומובהקת בחובת תום הלב במו"מ החוזי.
השופט הימן הסכים שהאיחור במסירת הדירה לא נגרם בגלל הנתבעת, אלא מבחירת התובעים. אולם קבע שעליה להוסיף לתובע שקיבל פיצוי בעבור ארבעה חודשים, חודש נוסף, שלא ברור מדוע הפחיתה אותו.
לבסוף פסק השופט לתובע אחד פיצויים בסך 698,200 שקל עבור ירידת הערך, 24 אלף שקל הוצאות משפט ו-65 אלף שקל שכ"ט. לטובת התובע השני פסק עבור ירידת הערך פיצויים בגובה 614,800 שקל, 1,950 שקל פיצוי מוסכם על חודש איחור במסירה, 24 אלף שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 55 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דן גור
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רועי שובל
* עו"ד נתנאל סלע עוסק בדיני מקרקעין ועסקאות מכר דירה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין