בעלת זכויות בנחלה הורתה בצוואתה, כי עם מותה הנחלה תימכר והכספים יחולקו בין בנה המאומץ לבין אחותה ואדם נוסף. הבן התנגד וטען שרק הוא אמור לרשת את הזכויות במשק החקלאי בהתאם להסכם המשבצת באגודה. האם הוראות הצוואה במשקים חקלאיים גוברות על ההסכם?
בנה המאומץ והיחיד של בעלת משק חקלאי שנפטרה הגיש לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה לפיו הוא היורש היחיד של המשק, וקיבל את הצו המבוקש. לימים, נמצאה צוואה של האם המנוחה ובה התגלה שהיא הורתה שזכויותיה במשק לא יועברו במלואן לבנה אלא יחולקו בינו לבין אחותה ואדם נוסף. בעקבות זאת, בוטל צו הירושה לטובת הבן וניתן תוקף לצוואה.
איך כותבים צוואה? האם הצוואה תקפה?
בכל שאלה: עורך דין ירושות וצוואות
חודש לאחר שנודע לו על כך שצו הירושה בוטל, פנה הבן לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), וביקש להעביר את מלוא הזכויות בנחלה על שמו בהסתמך על צו הירושה, למרות ביטולו. רמ"י נענתה לבקשתו ופעלה להעברת הזכויות במשק על שמו ומבלי שידעה על ביטול הצו.
צוואה מול הסכם משבצת
בתביעה שהגישו דודתו והנהנה הנוסף לבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון נגד הבן נטען, כי הבן מתנגד לביצוע הצוואה ופינוי המשק ולכן יש לבצע פירוק שיתוף בנחלה בין שלושתם בהתאם לרצון המנוחה.
הבן סירב להכיר בצוואה וטען שהוראות הסכם המשבצת שבין האגודה לרמ"י, לפיהן כאשר למנוח יותר מילד אחד - יועברו זכויות השימוש במשק החקלאי רק לאחד הילדים שמוכן ומסוגל לקיים את המשק. הוראות אלו, הייחודיות למגזר המושבים, גוברות על צוואת אמו המנוחה, מפני שרק הוא, מבין היורשים, מוכן ומסוגל לקיים את המשק כמשק חקלאי.
רמ"י, שצורפה גם היא כנתבעת, הודיעה לבית המשפט שהיא לא מתנגדת לפירוק השיתוף בין היורשים, תוך מכירת הנחלה וחלוקת התמורה ביניהם בהתאם לאמור בצוואה.
פירוק שיתוף במשק חקלאי
השופטת אסתר שטיין פסקה שזכות ההורשה היא חלק מזכות הקניין של האדם ובמקביל לקיומו של הסכם משבצת שבין האגודה ורמ"י, ניצבת החובה לכבד את רצון המת. לכן, האם, כבעלת הזכויות במשק החקלאי, רשאית הייתה להורות בצוואתה לחלק את המשק בין שלושת היורשים.
השופטת צידדה בעמדת רמ"י לפיה כאשר בהסכם המשבצת ניתנת אפשרות להתחשב בצוואת בר-רשות (בעל הזכויות במשק), יש להעדיף אפשרות זו. במקרה זה, מכירת המשק החקלאי וחלוקת התמורה בין היורשים אינן סותרות את הוראות הסכם המשבצת ולכן יש להעדיף את קיום הצוואה.
השופטת שטיין ציינה, שבשנים האחרונות הפכו המתגוררים במושב מכאלה שעוסקים בחקלאות לכאלה שעוסקים בנכסי נדל"ן יקרים ולכן אין כל סיבה להעדיף מי שעוסק בחקלאות ומקיים משק חקלאי פעיל על פני יורשים אחרים. העובדה שכבר 30 שנה המשק אינו פעיל ואינו מניב תוצרת חקלאית רק מחזקת את הטענה שאין כל טעם לבחון מי מבין היורשים "מוכן ומסוגל לקיים המשק".
בהעדר הסכמת הבן המאומץ לפירוק השיתוף בנחלה, הורתה השופטת על פינויו מהמשק ועל מכירתו וחלוקת כספי התמורה בין שלושת הנהנים לפי הצוואה.
* עו"ד גלעד שרגא עוסק בעריכת צוואות והורשת נחלות ומשקים חקלאיים במושבים
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין