המדינה ניסתה לערער על "רקורד" של מומחה בתביעת רשלנות רפואית – ונדחתה

אישה שעברה ניתוח במפרק הירך ונותרה נכה תובעת פיצויים על רשלנות בבית החולים הלל יפה. המדינה טענה שהמומחה מטעם התביעה חסר ניסיון בניתוחים מסוג זה, ודרשה מידע על הניתוחים שביצע. השופטת קבעה שאין הצדקה לפגיעה בפרטיות של מטופלים אקראיים.

בית משפט השלום בקריות דחה בקשה של המדינה לחשוף את "הרקורד" של מומחה רפואי מטעמה של אישה שהגישה תביעת רשלנות רפואית נגד המדינה, בעלת בית חולים "הלל יפה", במסגרתה היא טוענת כי ניתוח רשלני הותיר אותה נכה. 

המדינה טענה כי המומחה שעליו מתבססת התביעה אינו בעל ניסיון בניתוחים מאותו הסוג, וביקשה להורות לבית החולים שבו עבד (רמב"ם) לחשוף נתונים על הניתוחים שבהם לקח חלק. המומחה עצמו לא הביע התנגדות, אולם השופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים סברה שהעניין אינו מצדיק פגיעה בפרטיות של חולים אקראיים שעברו אצלו ניתוחים.

הבקשה נדונה במסגרת תביעת התובעת, הסובלת ממום מולד במפרק הירך (DDH) אשר גורם לצליעה. ב-2013 היא עברה ניתוח להחלפת המפרק ב"הלל יפה", וב-2015 הגישה נגד המדינה תביעה לפיצויים, בטענה שבית החולים התרשל.

על פי התביעה, בבדיקת אולטרסאונד שבוצעה לאחר הניתוח התגלה חוסר זרימה בעורק הפמורלי, קרע בעורק הפמורלי המשותף, ושיתוק מלא של העצב שבעקבותיו היא לא יכלה להזיז או להרגיש את רגלה מתחת לברך. כתוצאה מהניתוח, כך נטען, התובעת נותרה מרותקת לכיסא גלגלים.

כנהוג בתביעות מסוג זה, התובעת צירפה אל תביעתה חוות של רופא בכיר ששימש בעבר מנהל מחלקה אורתופדית בבית חולים רמב"ם. המומחה סבר כי ליקויים בתכנון הניתוח הם שהביאו לפגיעה ברקמת העצב, וציין כי לפי הרישומים, סיכונים מסוימים לא נלקחו בחשבון.

על פי חוות דעתו, במהלך הניתוח נגרם קרע בעורק הראשי ברגל, בשל מתיחת יתר של הגפה.

המדינה מכחישה כל רשלנות או קשר סיבתי בין מעשי הרופאים לבין הנזקים הנטענים. על סמך חוות דעת נגדית, נטען כי התובעת נבדקה וקיבלה הסבר מלא על הסיבוכים האפשריים, והניתוח עבר ללא סיבוכים.

לשיטת המדינה, רק בדיעבד לאחר הניתוח, התברר כי זרימת הדם לא חזרה ותובעת נלקחה מיידית לניתוח תיקון כלי דם, אז התגלה הקרע בעורק, שטופל בהצלחה. ככל הנראה, טענה המדינה, מדובר בשיבוש אנטומי שחשף את העורק לסכנת יתר.

בתוך כך המדינה טענה כי מומחה התובעת כלל לא מנוסה בניתוחים מסוג זה, וביקשה להורות ל"רמב"ם" לספק את דוחות הניתוחים שבהם השתתף בין השנים 2000-2008.

רלוונטיות מול פרטיות

השופטת זערורה-עבדאלחלים הסבירה כי חובת גילוי מסמכים אינה מוחלטת, ועשויה לסגת מפני טענות בדבר חיסיון או אינטרסים מנוגדים כמו הגנת הפרטיות, כאשר השאלה העיקרית היא האם המסמכים יכולים לסייע לבירור התביעה.

במקרה זה, השופטת הבהירה כי הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים מוטלת בספק, שכן החומר לא נוגע לתביעה במישרין.

השופטת הוסיפה כי לנוכח העובדה שכאן מדובר במסמכים שבידי צד שלישי (רמב"ם) שאינו צד בהליך המשפטי, החשש לפגיעה בפרטיות מתגבר, ויש לנקוט משנה זהירות.

לגופו של עניין השופטת סברה שאין הצדקה לבקש מבית החולים רמב"ם לחשוף פרטים על מטופלים אקראיים שאינם קשורים להליך, דבר שיש לעשותו במקרים חריגים בלבד.

לסיום הבהירה השופטת כי לטעמה, גם אם המומחה לא ביצע ניתוחים מהסוג האמור, עניין זה כשלעצמו לא פוגע במומחיותו כאורתופד ותיק. מטבע הדברים, חוות דעתו תיבחן אל מול חוות הדעת הנגדית, בפסק הדין שיכריע בתביעה.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין