בית הדין הרבני בחיפה חייב אדם לשלם לגרושתו כתובה ו״תוספת כתובה״ לאחר שקיבל את טענותיה כי פתחה בהליכי הגירושין לפני כשנה בעקבות התנהגותו האלימה ובגידותיו.
בני הזוג נישאו ב-2011 והביאו לעולם ילדה. בינואר 2017 הם התגרשו, כשאת תביעת הגירושין הגישה האישה. לאחר הגירושין תבעה האישה שהבעל ישלם לה את כתובתה, בסך 530,000 שקל.
האישה העלתה טענות קשות כלפי בעלה לשעבר. לדבריה, היא נגררה לפירוק הנישואין בעקבות התנהגותו. בין היתר ציינה האישה שהבעל בגד בה ושהיא ראתה אותו פעמים רבות מתכתב עם נשים זרות, התכתבויות שכללו לדבריה תמונות עירום.
עוד טענה האישה שהבעל נהג כלפיה באלימות פיזית, נפשית ומילולית ואף עזב את הבית למשך שלושה חודשים וניתק עמה את הקשר, למרות שביקשה שישוב וניסתה להשיב את שלום הבית על כנו.
הבעל מצדו הכחיש את הדברים וטען שהוא מעולם לא הגיע לאלימות פיזית ולא התכתב עם נשים זרות. עוד הוא הכחיש שעזב את הבית למשך תקופה ארוכה והבהיר שנעדר רק למשך 3-4 ימים.
הבעל טען שהוא חפץ בשלום בית אך לא הצליח להסביר מדוע לא הגיש תביעה בנושא וכיצד הדברים מתיישבים עם דבריו ביחידת הסיוע בהם ביטא חוסר רצון להמשיך את הקשר.
אהבה באמצעות קינאה
הדיינים הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב מבית הדין הרבני בחיפה מצאו סתירות בדברי הבעל והתרשמו שהכחשתו אינה כנה. הם כתבו שהבעל הודה למעשה שהתכתב עם נשים זרות וטען שהדבר נעשה במטרה ״להגדיל את אהבת אשתו אליו באמצעות קינאה״. עוד לדבריהם, הבעל הודה שאכן נהג באלימות כלפי אשתו.
הדיינים ציינו שאין מחלוקת שהאישה זכאית ל״עיקר הכתובה״ (הסכום הבסיסי של הכתובה) על אף שהיא יזמה את הגירושין מאחר שהגורם לגירושין הם מעשי הבעל. הדיינים הבהירו בהקשר זה כי לפי ההלכה זכאות הכתובה אינה תלויה בשאלה העובדתית מי פתח את הליכי הגירושין והבירור נעשה ביחס לשאלה מי גרם לפירוק הנישואין.
באשר לזכאות האישה ל״תוספת כתובה״ (הסכום שהחתן מוסיף על עיקר הכתובה) כתבו הדיינים שיש מחלוקת בין הפוסקים. חלקם סבורים שבמקרה בו הבעל נגרר להליכי גירושין שלא מרצונו, אף שהוא הגורם להתדרדרות היחסים, דין תוספת הכתובה כדין הכתובה והאישה זכאית לשניהם. אך לדעת רוב הפוסקים, במקרה בו האישה יזמה את הגירושין היא אינה זכאית לתוספת אלא רק לעיקר הכתובה.
עם זאת לדברי הדיינים, נראה שהפטור לבעל מתוספת הכתובה ניתן במקרים בהם הוא אמנם הגורם לגירושין אך מסיבה שאינה בשליטתו, כגון ריח רע או עקרות. ואולם, במקרים בהם התנהגות שנמצאת בשליטת הבעל, כמו אלימות או בגידה, היא שגרמה לפירוד, האישה אינה מפסידה את תוספת הכתובה.
בנסיבות אלה קבעו הדיינים שהאישה זכאית הן לכתובה והן לתוספת כתובה. הם הוסיפו שמסקנה זו מתחזקת לנוכח ההתרשמות שבקשת הבעל לשלום בית לא הייתה כנה.
בסיכומו של דבר חייבו הדיינים את הבעל בשליש מהסך הנקוב בכתובה ובסך הכל ב-170,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד משפחה אלנה יאמפולסקי
- ב״כ הנתבע: טו"ר אברהם גולובנציץ
עו"ד יצחק איתן (פרנלדס)
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין