דרש מהשותף העסקי לפרוע הלוואת בעלים – והפסיד

בעלי מניות בחברה שהפעילה מאפייה ובית קפה הסתכסכו בקשר לחובותיה. ביהמ"ש קבע: הנתבע יישא רק במחצית החובות המוסכמים – ולא בהלוואה שהזרים התובע

בעל 50% ממניות חברה שהפעילה מאפייה ובית קפה בתל אביב, והפסיקה פעילותה לפני כ-4 שנים, יישא במחצית חובותיה המוסכמים כלפי צדדים שלישיים, עד לתקרה של כ-90 אלף שקל – כך הכריע לאחרונה המחוזי בחיפה. השופט הבכיר רון סוקול דחה את דרישת בעל המניות הנוסף לחייב את שותפו העסקי ב-281 אלף שקל, סכום הכולל החזר הלוואת בעלים שהעניק בזמנו לחברה: "הוכיח שפרע".

הצדדים הם בעלי מניות בחלקים שווים בחברה שנוסדה ב-2012 והפעילה מאפייה ובית קפה בתל אביב בשם "בית לחם איכות". לאחר כעשור מהיווסדה, ביוני 2022, מכרה החברה את פעילות בית הקפה לחברה אחרת בשם "חידוש קולינרי בע"מ", תמורת 750 אלף שקל פלוס מע"מ. בחלוף חודשים ספורים מהמכירה, הוגשה התביעה למחוזי.

התובע טען במסגרתה שלחברה נותרו חובות בסך כ-562 אלף שקל - לרבות חוב כלפיו, בשל הלוואת בעלים שנתן לתאגיד בזמנו – וכי על שותפו העסקי, הנתבע, לשאת במחציתם, דהיינו ב-281 אלף שקל. בשלב הסיכומים סופר שמאז הגשת התביעה תפחו החובות בעוד כ-120 אלף שקל, כלומר נטען שעל הנתבע להוסיף עוד כ-60 אלף שקל על הסכום ההתחלתי.

מנגד טען הנתבע שפרע כבר את הלוואת הבעלים, ולכן אינו מחויב בהחזרה. הוא סיפר, בהקשר לכך, כי במעמד הצטרפותו לחברה ב-2017 מסר לתובע כחצי מיליון שקל, וטען שסכום זה אמור היה להביא לסילוק החוב ולמחיקת הלוואת הבעלים של האחרון מכרטסת החברה. אשר לחובות החברה כלפי צדדים שלישיים, הכיר הנתבע בחובתו לשאת במחציתם.

בעלת החוב היא החברה

השופט סוקול דחה את דרישת התובע לחיוב הנתבע בהחזר הלוואת הבעלים. הוא נימק ש"אין בדין או בהסכמים שבין הצדדים כדי לבסס את דרישת התובע להשתתפות הנתבע, וככל שקיימת יתרת חוב - מדובר בחוב שעל התובע לגבות מהחברה בלבד". מלבד זאת, הוא קבע שהנתבע הוכיח במידה הנדרשת להליך אזרחי כי עם רכישת מניותיו – פרע למעשה את הלוואת הבעלים.

אכן, ציין השופט, הנתבע לא הציג ראיה ישירה המוכיחה את טענתו, ואולם התרשמותו הייתה כי הטענה בדבר פירעון ההלוואה הוכחה במידה הדרושה בהליך אזרחי, כלומר מעל ל-50%. "למעשה", כתב השופט, "מצב הדברים שנוצר הוא כזה בו התובע והנתבע הציגו גרסאות סותרות, אולם לגרסת הנתבע נמצאו מספר לא מבוטל של חיזוקים שונים", התומכים - כך למסקנתו - בקבלתה.

אשר לחובות החברה כלפי צדדים שלישיים, צוין שהנתבע הודה אומנם בחובתו לשאת בכ-90 אלף שקל – סכום שלשיטתו מהווה את מחציתם – ואולם לדברי השופט, בשל ניהול ספרי החברה בצורה רשלנית הרי שאין אפשרות לסמוך על הכתוב בהם לצורך חיוב הנתבע, אלא יש להשית עליו את סך החובות המוכחים בלבד.

בנסיבות אלה נקבע שעל הנתבע לפרוע – יחד עם התובע, בחלוקה שווה – את סך חובות החברה כלפי צדדי ג' שאינם שנויים במחלוקת, וזאת עד לתקרה של 90,958 שקל. בשל דחיית רכיב התביעה העיקרי, לחיוב הנתבע בהחזר הלוואת הבעלים, התובע הוא שחויב בהוצאות לטובתו, בסך 25,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אמיר נוימן
• ב"כ הנתבע: עו"ד חיים לוי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.