דרש מאשתו לבוא לגור אצל אימו – וחויב להתגרש

הבעל עבר לבית אימו לאחר תאונת עבודה בה נכרתה רגלו. האישה סירבה לעבור עמו וטענה שהאם ואחות הבעל מציקות לה. בית הדין האמין לה וחייב את הבעל להתגרש גם בגלל בעיות שתייה ואלימות

בית הדין הרבני קיבל לאחרונה תביעת גירושין שהגישה אם לשישה נגד בעלה. ב-2018 עבר הבעל לעיר אחרת לגור בבית אימו לאחר תאונת עבודה קשה. הוא דרש שאשתו תבוא לגור עמו שם. האישה סירבה וסיפרה שבעלה אלכוהוליסט ואף היה אלים כלפי בתם הגדולה. בית הדין קבע שאין לכפות על האישה מגורים עם חמותה וחייב את הבעל לתת גט לאשתו ולשלם לה את מלוא הכתובה.

בני הזוג, ילידי אתיופיה, נישאו בישראל ב-1993. הם הביאו לעולם 6 ילדים, כיום ארבעה מהם קטינים.

לפני כשנה ושלושה חודשים עבר הבעל תאונת עבודה ורגלו נכרתה. לאחר שהות בבית החולים הוא עבר לגור בבית אימו. עוד לפני התאונה היה משבר ביחסי הצדדים והם לנו בחדרים נפרדים בבית המשותף. 

באפריל 2019 הגישה האישה תביעת גירושין וכתובה. היא טענה שבעלה אלכוהוליסט, מקלל אותה והורחק על ידי המשטרה בגין אלימות נגד הבת הגדולה. לדבריה, הבעל שותה משקאות חריפים באופן קבוע, כמעט כל יום.

היא הדגישה כי אינה מעוניינת לעבור לגור בבית משפחת הבעל, שכן אימו ואחותו מציקות לה.  

לעומת זאת טען הבעל שהוא שותה פעם או פעמיים בשבוע בירה אחת או שתיים ולא יותר מזה. לגבי המכות הוא טען שלא הרביץ לילדה, שהייתה אז בת 18, אלא נתן לה ״כאפה״. 

חיי צער וסבל

הרב יאיר לרנר מבית הדין הרבני ברחובות ציין כי יש פוסקים בהלכה שמכירים בכך שלעתים קרובות יש יחסים בעייתיים בין החמות והגיסה (אחות הבעל) לבין אשתו. לכן, אם אישה טוענת שאינה רוצה לגור בבית חמותה, מקבלים את דבריה ומאמינים לה ללא צורך בהוכחות להתעמרות.

לעומתם פוסקים אחרים סבורים כי אם אישה טוענת שמשפחת הבעל מציקה לה יש לברר את העניין. ואולם, גם לפי גישה זו, אין צורך בהוכחה מוחלטת אלא ״בירור״ לפי ראות בית הדין.

מדברי האישה עלה כי אחותו של הבעל מציקה לה בקנטורים והשפלות ולכן היא אינה רוצה לחיות בקרבתה. זו גם הסיבה שהפסיקה לאחר כמה ביקורים בבית החולים להמשיך להגיע ולבקר את בעלה בזמן ששהה שם בתקופת פציעתו.

בנוסף, הבעל לא העלה שום נימוק מתקבל על הדעת לדרישתו מהאישה לבוא לגור עמו אצל אימו ואחותו.

בנסיבות אלה קבע הדיין שהאישה לא צריכה לעבור לעיר אחרת ולבית בו מתגוררים בני משפחתו של הבעל.

בעניין בעיית השתייה הבהיר הדיין כי מי שמכור לשתיית אלכוהול דינו זהה לדין ״רועה זונות״ ומחייבים אותו לתת גט וכתובה. הסיבה לכך היא שאדם המבזבז את כספו על משקאות חריפים דומה לרועה זונות שמבזבז את כספו לצורך הנאתו. בשני המקרים הוא אינו יכול לפרנס את משפחתו.

הדיין הוסיף כי לכך מצטרף עניין האלימות. על פי ההלכה, אדם הגורם לסביבתו הקרובה חיי צער וסבל צריך לגרש את אשתו וחייב לשלם כתובתה.

הוא סיכם כי התנהגותו של הבעל מחייבת אותו לגרש את אשתו ולשלם לה את מלוא כתובתה, סך של 5,000 שקל.  

הרב יהודה שחור והרב ירון נבון הצטרפו לפסק הדין.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין