דרך חישוב מזונות ומדור ילדים בבתי המשפט לענייני משפחה

נייר עמדה של עמותת "הורות משותפת=טובת הילד" בנושא מזונות ילדים 

ההפסקה, המבורכת והחשובה, בשימוש במונח "משמורת", מסייעת להורים רבים לסיים את הליך הגירושין בהסכמות בגישור. ובראייה של טובת הילד - זו כמובן המטרה.

 

מעיון בפסקי דין עדכניים, לצד פוסטים רבים אשר עולים בקבוצת הפייסבוק שלנו, אנו רואים שכיום יותר הורים מגיעים להסכמות לגבי חלוקת זמני שהות. הכי טוב ומומלץ.

 

הדיון על המזונות נותר הנושא הרגיש, הבעייתי בו ההורים מתקשים להגיע להסכמות. לצערנו, בצדק. הן ההורים והן אנשי המקצוע שהם שוכרים את שירותיהם, לא בהכרח יודעים תחת הפסיקה הנוכחית כיצד ראוי ונכון לקבוע את סכום המזונות המתאים. עובדה זו גורמת לכך שיותר ויותר הורים מגיעים לפתחו של בית המשפט.

 

ככל ששופטי בתי המשפט יפסקו את סכום מזונות הילדים בדרך 'נכונה' (בהתאם לפסיקות מנחות של בתי המשפט המחוזיים), אחידה יותר, מנומקת, ברורה ושקופה, לעורכי הדין ולהורים תהיה יותר הבנה וודאות לגבי הסכומים שנפסקו. כתוצאה מכך יפחתו משמעותית מצבי הסלמה והתכתשויות בין הצדדים, ותמנע הימשכות של הליכים משפטיים שאינם מיטיבים עם ההורים וילדיהם. ההורים אף יוכלו להגיע להסכמות בגישור (ואף בעצמם) לגבי סכום המזונות המתאים לתא המשפחתי הייחודי שלהם, ללא צורך בפתיחת הליך משפטי.

 

לכן, בחרנו להסביר, שוב, בהרחבה ובאופן עדכני, את דרך החישוב הנוכחית למזונות ומדור ילדים בהתאם לפסיקות בתי המשפט המחוזיים. זאת, גם במקרים בהם הילד מתחת לגיל קו הצדק (6) וגם במקרים שהילד מעל גיל קו הצדק.

 

הקדמה:

 

עיקרון העל המנחה את שופטי בתי המשפט למשפחה (גם) בחישוב מזונות ילדים הוא להתייחס לטובתו הספציפית של כל ילד וילד, בכל תא משפחתי על המאפיינים שלו, כעולם ומלואו.

 

בתי המשפט המחוזיים הם אלו שיוצקים תוכן להלכת בית המשפט העליון בבע"מ 919-15 למזונות ילדים מעל גיל 6, מתווים ומנחים את שופטי בתי המשפט לענייני משפחה בדרך חישוב מזונות ומדור הילדים.

 

בהסברים שלנו אנו כמובן לא מציעים ולא מקדמים דרך אחרת. מטרתנו היחידה היא להסביר את דרך החישוב כיום, ולחדד מספר נושאים שלטעמנו יש לקדם.

 

בתי המשפט המחוזיים קבעו שעל השופט היושב בדין לחשב את סכום המזונות בהתאם לנוסחה שהתגבשה בפסיקה, וכי חשוב להציג את נוסחת החישוב לצד הסבר קצר לדרך החישוב כך שהצדדים יוכלו להבין כיצד הגיע בית המשפט לסכום שנקבע - והכל בהתאם לתקנות (תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018) ולפסיקה (כבוד השופט שילה בעמ"ש 42627-04-24).

 

ואז, כפי שקבע בית המשפט העליון, בצדק רב, אין חובה להיצמד לנוסחה הנוקשה. לכל שופט יש את שיקול הדעת השיפוטי לקבוע את הסכום המתאים והראוי לעמדתו בתא המשפחתי שלפניו, כאשר שיקול העל המנחה אותו הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים. השופט אף נדרש להסביר את הסיבות שהביאו אותו להחליט אחרת, כלומר להוריד או להעלות את סכום המזונות, להטיל חלוקה שונה בהוצאות הנלוות וכיוצא באלה.

 

באילו מקרים יסטה בית המשפט מהנוסחה? בעיקר במקרים בהם קיימים פערים מהותיים מאוד בהכנסות ההורים ו/או מקרים בהם כל/רוב נטל הגידול הוא על הורה אחד.

 

כבוד השופט שרעבי מציין בעמ"ש 37107-09-25 (מחוזי חיפה, סעיף 52, מיום 15.03.2026):

 

"ניתן לומר ככלל, כי הנוסחה לחישוב מזונות מהווה נקודת מוצא וברירת מחדל אך היא נסוגה כאמור בפני נסיבות קונקרטיות המצדיקות סטייה (בעיקר פערים בזמני השהות ו/או בהכנסות הפנויות)".

 

נציין שיש גם מקרים נוספים אותם שוקל השופט שקשורים בדקויות של חלוקת זמני השהות בין ההורים ובמצבו האישי של כל אחד מההורים, אך הם כמובן פחות מהותיים: כאשר אחד ההורים לוקח את הילדים לא מהמוסד החינוכי אלא אחר הצהריים מבית ההורה האחר,  כאשר לאחד מההורים יש בן זוג נוסף והם חיים יחדיו, מספר ילדים מסבב ב' או כל סיבה אחרת שנראית לשופט. זוהי הפררוגטיבה של השופט.

 

דוגמא מספרית:

 

נצרף דוגמא מספרית להסברים המילוליים בנייר עמדה זה, ונשתמש בה בסעיפים המתאימים.

להורים 3 ילדים. אחד מתחת לגיל 6 ושני ילדים מעל גיל 6. יחס שכר ההורים הוא 65% לאב ו 35% לאם. חלוקת זמני השהות בתא המשפחתי במחזור של שבועיים היא 8 ימים אצל האם ו 6 ימים אצל האב. ובקיצור 6/8. 57% אצל האם ו 43% אצל האב.

 

סכום הצרכים ההכרחיים עבור הילד שמתחת לגיל 6 הוא 1,600 ש"ח. הטווח המקובל כיום בפסיקה הוא 1,600-1,900 ש"ח, וכמובן שיש גם מקרי קצה למטה ולמעלה, וכמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו. סכום הצרכים המלאים של כל אחד מהילדים מעל גיל 6, אשר בדוגמא שלנו מתגוררים בשני הבתים בזמני שהות רחבים, הוא הסכום הנפוץ כיום בפסיקה, 2,250 ש"ח לילד. הטווח המקובל כיום בפסיקה הוא רחב, כ- 2,000-2,600 ש"ח וכמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו. בדוגמא, לשם הנוחות בלבד, נתעלם מהלכת ורד.

 

* נציין שכאשר זמני השהות אינם רחבים, צרכי הילד מעל גיל 6 המקובלים בפסיקה נמוכים יותר כמובן. 1,600-2,000 ש"ח.

 

כבוד השופט ויצמן הסביר יפה בעמ"ש 36635-10-23 שיש חובה להפריד בין סכום צרכי הילד ההכרחיים עד גיל 6 ובין סכום הצרכים המלאים מעל גיל 6. זה כמובן בסיסי, והרי מדובר על צרכים שונים: הכרחיים מול מלאים. אך לאור זאת שמספר שופטים עשו לעצמם 'חיים קלים' ולא ביצעו הפרדה בחישוב, בחר כבודו, בצדק רב, להדגיש נושא זה.

 

כל אחד מההורים שוכר דירה בעלות של 4,000 ש"ח. בהתאם לפסיקה המנחה, חלקם של שלושת הילדים במדור הוא מחצית. 50%. 2,000 ש"ח. 666.66 ש"ח לילד.

 

חישוב מזונות ילד מתחת לגיל 6:

 

עלינו לבדוק שני פרמטרים:

 

1. מהי חלוקת זמני השהות בתא המשפחתי.

 

2. מהו סכום צרכי הילד ההכרחיים המתאים לתא המשפחתי. כאמור, כיום הסכום המקובל בפסיקה הוא 1,600-1,900 ש"ח.

 

ומה לגבי שכר ההורים? לא רלוונטי. תחת ההלכה הדתית הכנסות ההורים לא רלוונטיות לחישוב סכום המזונות, והשופטים אף מציינים זאת בהחלטות למזונות זמניים. ועדיין, השופטים ירשמו את הכנסות ההורים והרי שכרם הכרחי לחישוב מזונות הילד מעל גיל 6.

 

חשוב: בהתאם לפרשנות הנוכחית להלכה הדתית, מתחת לגיל 6 על האב לשלם את מלוא הצרכים ההכרחיים של הילדים, אך התשלום עבור המזונות והמדור כאחד יחושב רק עבור זמני השהות שהילדים אצל האם. בזמני השהות של האב עם הילדים הוא הרי משלם באופן ישיר את הוצאות הילדים.

 

ראוי להדגיש שההתחשבות בזמני השהות לחישוב המזונות והמדור נכונה מתמטית וכלכלית, ומחויבת מציאות לא רק בזמני שהות שווים/רחבים אלא לכל המקרים, כלומר גם כאשר זמני השהות מצומצמים יותר. בכל מקרה בו האב ישלם לאם עבור צרכי הילד גם בימים שהילד עימו, יהיה כאן תשלום ביתר על ידי האב.

 

ומהו הסכום שיש להפחית? מתמטית, הסכום שיש להפחית מצרכי הילד שנקבעו הוא כמובן הסכום שהאב משלם ישירות בזמני השהות שלו עם הילדים. במידה וחלוקת זמני השהות היא 8/6, הרי שעל האב להשלים לאם 57%. במידה וחלוקת זמני השהות היא 10/4, הרי שעל האב להשלים לאם 71.43%. פשוט וקל. כיום, לצערנו, לא כל השופטים נוהגים כך.

 

נניח וסכום הצרכים ההכרחיים הוא 1,600 ש"ח. חלוקת זמני השהות 10/4. כאמור, האב צריך להשלים לאם 71.43% (10/14) מ 1,600 ש"ח. 1,143 ש"ח. אם השופט לא יתחשב בזמני השהות אצל האב, ויקבע שעל האב להעביר לאם את מלוא ה 1,600 ש"ח, הרי במצב זה האב משלם באופן ישיר בימים שלו סכום של 457 ש"ח (1,600*28.57%) וגם מעביר לאם סכום של 1,600 ש"ח. כך 'יוצרים' תשלום ביתר. 

 

נציין שדרך חישוב שכזו, בה יש התחשבות בזמני השהות של האב בכל מקרה, מעבר להיותה נכונה מתמטית, יש בה על מנת לצמצם מקרים של 'אבות נעלמים לילדיהם'.

 

דברי פרופ' שיפמן מתוך דו"ח הוועדה בראשה עמד:

 

"אמנם יש הטוענים שהצעתנו תשמש תמריץ מלאכותי לגברים להרחיב את ימי הטיפול בילד כדי לצמצם את חבותם במזונות. אך נראה לנו שכאן יחול הכלל ש"מתוך שלא לשמה יבוא לשמה", ואם באמת ובתמים מבקש האב להקדיש זמן רב יותר לילד, והדבר הוא לטובת הילד, אין אלא לברך על כך. כמובן יש לתת את הדעת לחשש של מאבק שלא בתום לב. זה חשש שלא קל להתגבר עליו מראש ואף ועדת שניט נתנה עליו את דעתה".

 

ראו פסק הדין בעמ"ש 36635-10-23 בו כבוד השופט ויצמן (מחוזי מרכז מיום 02.07.2024, סעיף 24)  עושה לנו סדר לנושא מזונות ילדים, ובין היתר חוזר ומסביר שמתחת לגיל 6 יש להפחית את ההוצאות עבור הילד, מזונות ומדור כאחד, שהאב מוציא באופן ישיר. ראו גם בפסק דין נוסף של כבודו רמ"ש 78829-12-24 (מיום 19.01.2025, סעיף 15).

 

ובדוגמא שלנו: התשלום יהיה סכום צרכי הילד שנקבע (1,600 במקרה שלנו) + עלות המדור לילד (666.66=2,000/3) - כי את שני הסכומים האלו מחשבים באותה הדרך - כפול אחוז הזמן בו הילדים שוהים אצל האם. 1,292 ש"ח=0.57*(1,600+666.66).

 

בע"מ 919/15 לא שינה את הפסיקה עבור ילדים מתחת לגיל 6, ולכן החלוקה לגבי ההוצאות המשתנות (חינוך ובריאות) היא עדיין חצי חצי, וסכום הצרכים נשאר על ההכרחיים בלבד.

 

מזונות ילד מעל לגיל 6:

בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, כאן עלינו לבדוק כבר שלושה פרמטרים:

 

1. יחס הכנסות: שכר ההורים (הכנסהברוטולאחר ניכויי חובה)/יחס ההכנסה הפנויה של ההורים* - מכל מקור שהוא. למשל, אם להורה יש בבעלותו דירה להשקעה או חסכון כספי גדול שמניב תשואה חודשית, יש להתחשב בכך בקביעת שכרו. את קצבת הילדים יש להוסיף להכנסת ההורה המקבל אותה. לרוב האם.

 

* במקרים בהם מחושבת ההכנסה הפנויה, יש שופטים שיורידו משכר ההורה את מלוא עלות המדור שההורה משלם, ויש שופטים שיורידו רק את סכום חלקו של ההורה בעלות המדור

(ללא חלקם של הילדים). יש שופטים שיורידו גם סכום מינימלי למחיית ההורה, ויש שלא.

 

מצב זה של חוסר אחידות רק מגביר את הכאוס. גם תחת העיקרון של כל תא משפחתי לגופו ראוי היה שתהיה פסיקה אחידה יותר, דבר שיביא יותר הורים לסיים הליכי גירושין בגישור ולא בהגעה לבתי המשפט.

 

נציין שעזרה מההורים, גם אם היא חודשית, לרוב לא נחשבת כתוספת להכנסת ההורה. אף אחד לא יכול להבטיח שהעזרה תהיה עד שקטן הילדים יגיע לגיל 18.

 

לגבי הלוואות: לעיתים, אחרי הפרדת הבתים, יש הוצאות חד פעמיות כגון קניית רכב, קניית ריהוט ומוצרי חשמל, תשלום לעו"ד וכו'. הלוואות קצרות מועד אלו לרוב לא יילקחו בחשבון בחישוב ההכנסה הפנויה, והרי לרוב הן למספר שנים קטן לעומת תשלום המזונות שהוא לשנים קדימה. אם יש הלוואה מסוימת לטווח ארוך (נניח עד שהילד הקטן מגיע לגיל 18) השופט יכול כמובן לבחור להתחשב בה, לצד הסבר על בחירתו.

במידה והשופטים היו מאשרים הלוואות שכאלו כדבר שבשגרה, ומפחיתים את התשלום החודשי בחישוב ההכנסה הפנויה, היה כאן פתח למצב בו כל הורה בהליך גירושין ייקח הלוואות על מנת לצמצם את הכנסתו הפנויה.   

 

2. סכום צרכי הילד המלאים המתאימים לתא המשפחתי, שנלמד משכר ההורים ורמת החיים טרם הפרידה.

 

3. חלוקת זמני השהות בתא המשפחתי.

 

כאשר היחסים בסעיפים 1 ו 3 אינם שווים, עלינו לחשב כמה על הורה א' להעביר להורה ב'. החישוב מעל גיל 6 הוא כבר לא מגדרי.

 

כאן ראוי לציין שני דברים:

 

א. כיום ישנן פסיקות (בעיקר של כבוד השופטת מטלין וגם של כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן) אשר קובעות שכאשר הילדים עם הורה פעמיים באמצע השבוע ללא לינה, לחישוב זמני השהות לקביעת המזונות זה ייחשב ליום אחד. גם מחוזי אישר למעשה פסיקה זו בעמ"ש 29755-02-23 (מחוזי מרכז מיום 09.02.24).

 

ב. במקרים בהם הילד אצל הורה בסוף שבוע ללא לינה ביום שבת, משום מה טרם ראינו פסיקה שמתייחסת לנושא ומתחשבת בזה לחישוב זמני השהות. הילד הרי נמצא בבית ההורה מהבוקר עד הערב. וביום שבת לרוב יש כמובן הוצאות גבוהות יותר מיום 'רגיל'. גם לאוכל וגם לבילויים.

 

דרך החישוב לצרכים השונים של ילד מעל גיל 6:

 

עקרונית, דרך החישוב לכל סוגי תשלומי המזונות היא אחידה: כמה ההורה אמור לשלם, פחות הסכום שהוא משלם בפועל*.

 

* אם הורה זכאי לקבל סיוע בשכר דירה, כמובן שבחישוב המדור יש להתייחס לכך, ולהוריד את סכום הסיוע מסכום המדור, ורק אז לבצע את החישוב. כנ"ל לגבי הנחות למעון וצהרון, ביטוחי בריאות וכו'. לגבי מענק הלימודים (כל עוד הוא מתקבל) הרי שמקובל שההורה המקבל אותו משלם באמצעותו את ההוצאות של תחילת השנה.   

 

א. צרכים תלויי שהות ומדור: דרך החישוב זהה ומדובר בחישוב דו שלבי. מחשבים את הסכום שעל הורה א' לשאת בהתאם לשכרו, מחשבים כמה הוא מוציא באופן ישיר בימים שלו עם הילדים (בזמני השהות), והסכום שעליו להעביר יהיה הפרש הסכומים.

 

את החישוב יש לעשות מאותו הסכום כמובן! אם צרכי הילד הם 2,250 ש"ח, אזי יש לכפול סכום זה באחוז שכר ההורה, ואז לכפול את אותו הסכום ביחס זמני השהות של ההורה, ואז לבצע חיסור בין שתי התוצאות שהתקבלו.

 

 

 

 

 

ובדוגמא שלנו:

 

קביעת החיוב בהתאם ליחס שכר ההורים:

 

האם: 2,250 ש"ח (צרכי כל ילד מעל גיל 6) * 35% (חלקה של האם בהכנסה המצרפית) =  787.5 ש"ח.

 

האב: 2,250 ש"ח (צרכי כל ילד מעל גיל 6) * 65% (חלקו של האב בהכנסה המצרפית) = 1,462.5 ש"ח.

 

קביעת החיוב בהתאם לזמני השהות:

 

בשהייה אצל האם: 2,250 ש"ח * 57% (זמני השהות עם האם) = 1,282.5 ש"ח.

בשהייה אצל האב: 2,250 ש"ח * 43% (זמני השהות עם האב) =  967.5 ש"ח.

 

תוצאה: על האב לשאת בסכום של 1,462.5 ש"ח בהתאם לשכרו, אך בימים שלו עם הילדים (43% מהזמן) האב מוציא באופן ישיר 967.5 ש"ח, ולכן עליו להעביר לאם רק את הפרש הסכומים. 495 ש"ח=1,462.5-967.5.

 

הלכת ורד: אמנם בדוגמא שלנו בחרנו, לשם הנוחות בלבד, לחשב את התשלום עבור ילד אחד ולהתעלם מהלכת ורד, אך כמובן שבמקרים המתאימים, כמו בדוגמא שלנו בה יש 3 ילדים, ראוי להשתמש בהלכה ולקבוע שסכום צרכי הילדים יחדיו הוא לא מכפלת הסכום 2,250 ש"ח*3 (6,750 ש"ח), אלא להפחיתו.

 

טיפ: חישוב המזונות בדרך מהירה - ההפרש/דלתא:

 

נדגים את החישוב גם על ידי דרך הפרש האחוזים (דלתא): יחס שכר ההורים: 15=65-50. האב משתכר יותר מהאם. יחס זמני השהות: 7=57-50. האב פחות זמן עם הילדים. לכן, במקרה זה, הדלתא היא חיבור ההפרשים. יחד זה 22%.

 

עלות צרכי הילד מעל גיל 6 היא 2,250 ש"ח. 495 ש"ח=0.22*2,250. ובחישוב לעיל יצא לנו כמובן גם 495. מתמטיקה. לא יכול לצאת אחרת אם מחשבים נכון.

 

חשוב להדגיש: במקרה הנפוץ כיום בו שכר האב גבוה יותר וזמני השהות של האב עם הילדים מצומצמים יותר, הדלתא היא חיבור שני ההפרשים. כמובן שאם במקרה אחר שכר האם גבוה יותר ו/או זמני השהות עם האב רחבים יותר, יש להתייחס לכך בחישוב ההפרשים. אם למשל שכר האם גבוה יותר, ההפרש (הדלתא) במקרה זה יהיה שלילי, ואותו נוסיף להפרש בגין זמני השהות. ראו למשל פסק דינה של כבוד השופטת מטלין בתלה"מ 58833-11-24 (סעיף 40 לחישוב מזונות הילדה מעל גיל 6) בו שכר האם גבוה משכר האב ולכן הדלתא בו היא 3=4+7-. כלומר 93.8 ש"ח=3%*3,126.

 

ב. צרכים שאינם תלויי שהות והוצאות משתנות (חינוך, בריאות) מחושב לפי יחס הכנסות: כמה על הורה א' לשאת בהתאם ליחס שכרו, לאחר שהפחתנו מראש את החלק שהוא מוציא באופן ישיר בימים שלו עם הילדים*.

 

* חשוב לציין שכאשר השופט מחשב את תשלום הצרכים שאינם תלויי שהות, עליו לבדוק קודם האם ההורה האחר (לרוב האב) משלם באופן ישיר חלק מצרכים אלו.

 

כאשר האב לא משתתף בשום תשלום עבור צרכים אלו, עליו להשלים את מלוא חלקו בהתאם ליחס שכר ההורים. אבל, אם האב משלם, למשל, את התשלום החודשי עבור הניידים, קונה ביגוד בעצמו, משלם עבור מתנות לימי הולדת של חברים של הילדים וכו', קודם יש להפחית סכום חודשי זה שהאב משלם ישירות מסכום הצרכים שאינם תלויי שהות, ורק אז לבצע את החישוב לפי יחס שכר ההורים ולקבוע מהו הסכום שעל האב להשלים לאם. כמו תמיד, עיקרון העל הוא לבחון כל מקרה לגופו.

 

נציין גם את המובן מאליו, למעשה זה הרי גם החישוב שההורים עושים בעצמם לגבי הוצאות הבריאות והחינוך. קיזוזים בין ההורים. אז כמובן שחישוב זה תקף גם לצרכים שאינם תלויי שהות.    

 

עוד על הוצאות שאינן תלויות שהות:

 

בחלק מהמקרים יחולקו צורכי הילד המלאים מעל גיל 6 לצרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות. כאמור, הוצאות שאינן תלויות שהות יחושבו ע"פ יחס הכנסות בלבד.

 

כיום, לצערנו, החלוקה בין צרכים תלויי שהות לצרכים שאינם תלויי שהות הוא אחד הנושאים היותר בעיתיים בפסיקה. וחבל שכך. הכאוס נובע מהסתכלות כלכלית שגויה של השופטים:

 

א. מהן ההוצאות הכלולות תחת הסעיף צרכים שאינם תלויי שהות?

ב. מהו היחס הנכון בין צרכים תלויי השהות לעומת צרכים שאינם תלויי שהות?

 

בדיוק כפי שכבר נקבעו אומדנים לצרכי הילדים במקרים השונים, ראוי שבתי המשפט המחוזיים יקבעו אומדן לצרכים שאינם תלויי שהות, כולל רשימת הצרכים הכלולים בו.

 

המצב הנוכחי, בו גם לאחר מתן פסק הדין ההורים ועורכי דינם אינם יודעים מה כלול בצרכים שאינם תלויי שהות, על מה מבוצע הלכה למעשה התשלום, ומכך לא מבינים כיצד נקבע סכום צרכים אלו, מהווה פתח למריבות. בין ההורים לבין עצמם, ולעיתים בין ההורים לילדים. מי דואג להוצאותיהם של הילדים.

 

וכמו תמיד, חוסר וודאות, חוסר ההבנה, גורמים וויכוחים, אי הסכמות (למשל על נושא הביגוד) ומעודד הליכים משפטיים במקום הליכי גישור.

 

מדוע לטעמנו השופטים טועים כלכלית בסכום הנקבע כיום לצרכים שאינם תלויי שהות?

 

א. תחת הוצאות שאינן תלויות שהות יש מספר מצומצם מאוד של נושאים, בסכומים יחסית נמוכים. למשל: תשלום חודשי עבור טלפון נייד, ביטוח בריאות חובה לקופת חולים, נסיעות בתחבורה ציבורית, תספורת ומתנות לימי הולדת של חברים (למרות שזה עד גיל מסויים כמובן). לגבי ביגוד והנעלה שהוא הסכום הגדול יותר, הסכום לא קבוע. יש הבדלים בסכומים בין המשפחות השונות. לפי עשירונים, דרך חיים, בחירה האם לקנות/לא לקנות מותגים וכו'.  

 

שימוש חודשי בטלפון נייד הוא כיום סכום מאוד נמוך (בניגוד לקנייה של טלפון חדש) ויש לבדוק מי מההורים משלם אותו. כנ"ל ביטוח בריאות חובה, אשר לרוב משלמת האם. תספורות, לרוב תלוי במגדר הילד.

 

ראו בנושא 'צרכים שאינם תלויי שהות' גם את המסמך שהוציא הלמ"ס עלות גידול ילד בישראל לצורך קביעת מזונות, פברואר 2022 בו יש (עמודים 30-31) רשימה של שלל ההוצאות לפי סוגים (לטעמי, וחבל שכך, לא כולן מתאימות לדרך החישוב בבתי המשפט), אך ניתן לראות שאם נבחר את ההוצאות המתאימות לסעיף צרכים שאינם תלויי שהות, ואף נצמיד אותן למדד ממועד הפרסום, לא נגיע לסכומים אשר נקבעים כיום בבתי המשפט.

 

הסכומים לצרכים שאינם תלויי שהות אשר קובעים שופטי משפחה חייבים להיות מותאמים להוצאות עצמן, ומאוד חשוב שהשופטים ירשמו להורים מה כלול בסכום זה, דבר שימנע ויכוחים מיותרים בין ההורים, בעיקר לגבי נושא הביגוד וההנעלה.

 

לאחר פרסום בע"מ 919/15, נושא הביגוד וההנעלה (שלא עבור המוסד החינוכי) הפך לנושא נפיץ שגורם למריבות רבות בין הורים גרושים. במידה ולא רשום להורים מענה ברור לנושא, כל אחד מהם עלול לפרש אחרת את חלוקת התשלום. האם כל אחד מההורים קונה בעצמו לביתו או שההורה אשר מקבל את המזונות קונה עבור שני הבתים כפי שהיה מקובל לפני פרסום 919/15? כל עוד אין הבנה של ההורים, הסיכוי שבהמשך הדרך יהיה ויכוח על הנושא ולעיתים חזרה לבית המשפט גדל. אמירה תמציתית וקצרה של השופט תפתור מראש מריבות מיותרות אלו.

 

להערכתנו, הסכום ההגיוני לצרכים שאינם תלויי שהות הוא 300-600 ש"ח. תלוי בעיקר מה קובעים לנושא הביגוד.

 

בפועל, בשטח, אנחנו עדיין רואים שוב ושוב שופטים שקובעים סכומים מאוד מאוד מופרזים לצרכים שאינם תלויי שהות, סכומים ללא כל סימוכין (אילו צרכים כלולים בסכום, כלומר איך כבודו הגיע לסכום שקבע), ולעיתים אף קובעים שסכום הצרכים שאינם תלויי שהות גבוה מסכום הצרכים תלויי השהות! זה כמובן שגוי כלכלית ובלתי מתקבל על הדעת!

 

החישוב של סכום הצרכים תלויי השהות (נניח 1,750 ש"ח מתוך ה 2,250 ש"ח) יהיה לפי החישוב הרגיל לעיל, בעוד שהחישוב עבור ההוצאות שאינן תלויי שהות (500 ש"ח, ההפרש, במקרה שלנו) שונה, והוא יחושב רק לפי יחס הכנסות ההורים.

 

דרך החישוב: בדוגמא שלנו סכום ההוצאות שאינן תלויות שהות הוא 500 ש"ח. נניח שהאב לא משלם שום הוצאה באופן ישיר. יחס שכר ההורים הוא 65% לאב ו 35% לאם. לכן, האב ישלם לאם 325 ש"ח=0.65*500.

 

אם האב היה משלם כל חודש סכום של 100 ש"ח באופן ישיר עבור צרכים שאינם תלויי שהות, היינו צריכים קודם להפחית סכום זה, ואז לבצע את החישוב כמה עוד על האב להשלים לאם מסכום של 400 ש"ח.

 

 

 

 

חישוב מדור הילדים:

 

כיצד נתמודד עם נושא רכיב המדור כאשר הילד מעל גיל 6?

 

באותם מקרים בהם הילדים לנים אצל שני ההורים (ולא רק בזמני שהות שווים/נרחבים), כל הורה משלם את מלוא עלות המדור עבור הילדים בביתו שלו. האב משלם מדור מלא עבור הילדים אצלו (100%) וגם האם משלמת מדור מלא עבור הילדים אצלה (100%). התשלום הוא חודשי, ומשולם, מטבע הדברים, גם על הימים שהילדים לנים אצל ההורה האחר. העלות המצרפית בפועל של שני ההורים עבור מדור הילדים בשני הבתים היא 200%.

 

כיום יש 2.5 דרכים לחישוב מדור הילדים:

 

1. כבוד השופטים ברנט, פלאוט וויצמן (מחוזי מרכז) ציינו עוד בספטמבר 2020 בעמ"ש 65692-11-19(סעיף 29) את הקושי בפסיקת רכיב המדור, מקום בו התא המשפחתי התפצל ושני ההורים נושאים בתשלום שכירות מלא, כל אחד עבור מדורו, ואף התוו לנו את הדרך לחישוב המדור.

 

האם בעתיד ייתכן ודרך החישוב תשתנה? אם תמצא דרך מתאימה ונכונה יותר, הדבר בהחלט אפשרי. אנו מתמקדים במצב הקיים. וכלשון פסק הדין:   

 

"אשר לרכיב שכירת המדור - ובכן, בסוגיית חישוב חלקו של הורה במדור ילדיו הקטינים המתגוררים בשני בתים נשתברו קולמוסים ונשחקו מקלדות ודומה שעדיין לא נמצא הפתרון הראוי לסוגיה ורבות בה המחלוקות. יש שסברו כי מעת שכל הורה מלין את הילדים עמו אין מקום להשתתפות בחלק מדורו של האחר, יש שסברו כי יש להתחשב בעלויות המדור בפועל של כל אחד מהצדדים ולחלקן לפי יחס ההשתכרויות בין הצדדים. אחת הבעיות העולות בעת חישוב הוצאות שכירת המדור היא, כי אם ניקח את הסכומים בהם נושא בפועל כל אחד מההורים ונגזור מהם את שיעור חיובו של כל אחד מהם, הרי שאנו נותנים פתח למי מההורים לשכור מדור בעלויות גבוהות לצורך שינוי שיעור החיוב כלפי משנהו, כך אם יחסי ההכנסות הוא כדוגמא 60-40 לטובת האב והצדדים חולקים זמני שהות שווים, הרי שאם האב ישכור דירה בעלות של 10,000 ש"ח והאם בעלות של 5,000 ש"ח ולא יחוב, לכאורה, האב מאומה לאם. על מנת להתגבר על עניין זה אנו סבורים כי הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות מדור סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם". (הדגשה שלי ג.ר)

 

ובסעיף 30 לפסק הדין כבודה מחשבת כמה על האב לשאת בהתאם ליחס ההכנסות בין ההורים, כמה הוא נושא בפועל בזמני השהות שלו עם הילדות, וקובעת שעליו להעביר את ההפרש בין הסכומים.

 

כבוד השופט ויצמן חזר על הדברים בעמ"ש 36635-10-23, והוסיף שיש לקבוע עלות מדור סבירה (ללא תלות במדור ששוכרים ההורים בפועל) ולחלוק את אותה עלות בין הצדדים ע"פ יחס השהייה ויחס ההשתכרות בניהם, וזאת בהתעלם לעיתים מהסך אותו מוציא כל הורה בפועל בגין רכיב המדור. הדבר אומר שכל הורה זכאי לשכור מדור יקר יותר מהממוצע באזור מגוריו, אך לצורך חישוב המדור בית המשפט ייקח עלות מדור "סביר". 

 

כך ראוי גם אם להורה יש משכנתא. משכנתא ניתן לפרוס, למשל, ל 15 שנים ואפשר ל 25 שנים. ההורה יכול לשלוט בגובה התשלום החודשי שלו, וכמובן לפעול להקטנת הכנסתו הפנויה. לכן, לא תמיד יש לקחת את סכום המשכנתא החודשי עצמו, אלא סכום "סביר" ומתאים.

 

אם כך, בהתאם לפסיקות בתי המשפט המחוזיים, הדרך המקובלת כיום היא שמדור יחושב כפי שמחושבים צרכים תלויי שהות.

 

דרך החישוב מתבצעת כדלקמן: בשלב ראשון, השופטים מעריכים עלות מדור סביר המתאים לתא המשפחתי ואזור המגורים (במידה ומתקבל סיוע בשכר הדירה זה המקום לזכור להפחית אותו מסכום המדור), וממנו גוזרים בהתאם לפסיקה המנחה את סכום המדור עבור הילדים: 30% לילד אחד, 40% לשני הילדים, ו 50% לשלושה ילדים ומעלה.

 

בשלב הבא יש לחשב את עלות המדור שאמור לשלם כל אחד מההורים בהתאם ליחס ההכנסות בין ההורים, ולאחר מכן יש לחשב את העלות שמוציא כל הורה באופן ישיר על הילדים בביתו שלו. כזכור, החישוב הוא דו שלבי.

 

חשוב: שני הסכומים צריכים שניהם להיגזר מתוך אותה עלות מדור כמובן, בדיוק כפי שאנחנו מחשבים צרכים תלויי שהות בהתאם ליחס שכר ההורים ויחס זמני השהות לפי סכום אחד של צרכי הילד. את התוצאות שהתקבלו יש להפחית זו מזו, וזהו הסכום אותו יידרש להעביר מי מההורים להורה האחר.

 

במקרים בהם הילדים לנים בבית אחד בלבד, עקרונית החישוב זהה כמובן. המתמטיקה באה לעזרתנו גם כאן. כאשר אין כלל זמני שהות עם הורה אחד, הרי שהחלק החישובי הזה מתאפס, והסכום שההורה ישלם יהיה ללא שום הפחתה בגין זמני השהות. אך כמובן שכן  תהיה התחשבות ביחס שכר ההורים.

 

חישוב מדור לילד במקרה שהודגם בנייר עמדה זה:

 

קביעת החיוב בהתאם לשכר ההורים:

 

האם: 666.66 ש"ח (עלות המדור של כל ילד) * 35% (חלקה של האם בהכנסה המצרפית) =  233.3 ש"ח.

 

האב: 666.66 ש"ח (עלות המדור של כל ילד) * 65% (חלקו של האב בהכנסה המצרפית) = 433.3 ש"ח.

 

קביעת החיוב בהתאם לזמני השהות:

 

בשהייה אצל האם: 666.66 ש"ח * 57% (זמני השהות שהילדה עם האם) = 380 ש"ח.

בשהייה אצל האב: 666.66 ש"ח * 43% (זמני השהות שהילדה עם האב) =  286.66 ש"ח.

 

תוצאה: על האב לשאת בסכום של 433.33 ש"ח בהתאם ליחס שכר ההורים, אך בימים שלו עם הילדים (43% מהזמן) הוא משלם באופן ישיר עבור המדור 286.66 ש"ח, ולכן עליו להעביר לאם את הפרש הסכומים. 146.66 ש"ח=433.3-286.66. ולכל הילדים יחדיו כאשר כולם יהיו מעל גיל 6: 440 ש"ח=146.66*3.

 

חישוב המדור בדרך המהירה - ההפרש/דלתא:

 

נחשב את הדלתא (ההפרש) באחוזים של המדור: אלו אותם מספרים כמובן. יחס שכר ההורים: 15=65-50. האב משתכר יותר מהאם. יחס זמני השהות: 7=57-50. האב פחות זמן עם הילדים. לכן, במקרה זה הדלתא היא חיבור ההפרשים. יחד זה 22%.

 

146.66 ש"ח=0.22*666.66. ובחישוב לעיל יצא לנו כמובן גם 146.66. מתמטיקה.

 

2. שיטת "ליפשיץ וליפשיץ": שיטה זו פחות נפוצה כיום, וחשוב לציין את עמדתם שהיא מתאימה רק למקרים של זמני שהות רחבים.

 

החישוב מבוצע כך: לוקחים מדור מצרפי של הילדים בשני בתי ההורים, מחשבים את החלוקה בין שני ההורים רק לפי יחס השכר (בדרך זו אין התייחסות לחלוקת זמני השהות), ואז מפחיתים את התשלום שההורה האחר, לרוב האב, מבצע באופן ישיר.

 

ובדוגמא שלנו: מדור כל ילד הוא 666.66 ש"ח. בשני הבתים זה 1,333.33 ש"ח. עכשיו נחשב את חלקו של האב, כאמור רק לפי יחס שכר ההורים: 1,333.33*0.65=866.66. ואז, מסכום זה נפחית את מלוא הסכום שהאב מוציא באופן ישיר בעצמו, במקרה שלנו 666.66 ש"ח. לכן, המדור שעל האב להשלים לאם עבור כל ילד מעל גיל 6 הוא 200 ש"ח.

 

2.5. במהלך כתיבת נייר עמדה זה נאמר לי שיש גם מספר פסיקות בהן בזמני שהות שווים/רחבים (6/8) נקבע שללא קשר לשכר ההורים אין צורך בתשלום מדור. כן, גם כאשר יש פערי שכר בין ההורים.

 

חישוב מזונות ומדור יחדיו:

 

כמובן שהחישוב זהה לחישובים לעיל. במקום צרכי הילד בסך 2,250 ש"ח בחישוב המזונות, והסכום 666.66 למדור, פשוט נציב את הסכום המצרפי. 2,916.66 ש"ח ונחשב. פשוט וקל.

 

הדלתא היא 22%, ונכפיל אותה בסכום 2,916.66 ש"ח.

 

641.66=0.22*2,916.66. ובחישוב לעיל יצא לנו 495 למזונות ו 146.66 למדור. 495+146.66=641.66. מתמטיקה.

 

מחציות (עד גיל 6) / הוצאות משתנות (מעל גיל 6):

 

הוצאות חריגות/משתנות מתייחסות להוצאות חד פעמיות, לא קבועות, לרוב בנושאי חינוך ובריאות.

 

כאמור, עד גיל 6 דבר לא השתנה, והחלוקה היא עדיין חצי חצי.

 

לאחר גיל 6 יש כיום שתי אפשרויות:

 

א. חצי חצי. נציין שיש שופטים אשר אף ציינו בפסק הדין שחלוקה שלא של חצי חצי יכולה להוות פתח למריבות מיותרות. כמו תמיד, כל מקרה לגופו.

 

ב. ההוצאות מתחלקות בהתאם ליחס הכנסות ההורים. נניח ויחס הכנסות ההורים נקבע על 70/30. מתוך הבנה שהיחס אחרי תשלום המזונות קטן יותר, חלק מהשופטים יקבעו שהחלוקה להוצאות המשתנות תהיה, נניח, 65/35 או 60/40. אך יש שופטים שמשאירים את יחס התשלום על 70/30. זאת כמובן טעות כלכלית בסיסית. במידה ורוצים לחשב במדויק את יחס ההוצאות החדש, הנכון, לאחר תשלום המזונות והמדור, יש להוסיף את סכום התשלום להכנסת האם, ולהפחיתו מהכנסת האב.

 

כיצד ידאגו השופטים למניעת ויכוחים בין ההורים לאחר מתן פסק הדין? יפרטו להורים מה כלול בסעיפי המזונות השונים.

 

שופטים כותבים פסק דין למזונות. בתחילה מסבירים את הרקע הדיוני ואת עמדות שני ההורים, לאחר מכן מה אומרת הפסיקה, ואז עוברים לדון במקרה הפרטני וקביעת התוצאה.

 

במקרים רבים אין הסבר לחלק הכי חשוב בפסק הדין - התוצאה. לרשום להורים מה כלול במזונות: צרכים תלויי שהות ובעיקר מה כלול בצרכים שאינם תלויי שהות.

 

בדיוק כפי שכיום חלק מהשופטים (חבל שלא כולם) מסבירים כה יפה בסוף כל פסק דין את החלק של ההוצאות המשתנות (חינוך ובריאות), את חלוקת התשלום בין ההורים באחוזים, רשימה מפורטת מה כלול תחת כל סעיף, וכיצד על ההורים לפעול בנושא מול ההורה האחר לפני ההחלטה על הוצאה כזו או אחרת (ראו למשל פסק דינה של כבוד השופטת היימן בתלה"מ 12773-07-24( - דרך מבורכת אשר מטרתה מניעת ויכוחים בין ההורים בהמשך הדרך - כך ראוי וחשוב שיהיה גם לגבי סעיפי המזונות השונים. בעיקר לנושא הביגוד הנפיץ.

 

בפסק דינה של כבוד השופטת היימן (תלה"מ 30825-08-24 סעיף יג) רשמה כבודה:

 

"חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האב בכל צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות מדור. על כן, מתחייבת האם להשלים את כל יתר צרכי הקטינים, מכל מין וסוג שהוא, לרבות - ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות ועוד".

 

הסבר חשוב שמטרתו למנוע אי הבנות בין ההורים. אך כאמור, היה ראוי לחדד את נושא הביגוד הבעייתי.

 

אז מה כלול תחת הצרכים השונים?

 

כאמור, כיום אין בפסיקה פירוט לנושא. ננסה להציג את עמדתנו לפי פסקי הדין שאנחנו מכירים, בתקווה ששופט מחוזי יבחר - לצד קביעת אומדן לצרכים שאינם תלויי שהות - להסביר גם נושא זה, ובכך לצמצם את ויכוחי ההורים:

 

א. צרכים הכרחיים (עד גיל 6): כלכלה (מזון, היגיינה וכו'), ביגוד והנעלה, החזקת מדור, בריאות שוטף וחינוך שוטף. לצד סכום המזונות יקבע לרוב גם תשלום מדור.

ב. צרכים מלאים (אחרי גיל 6): הצרכים ההכרחיים בסעיף א' לעיל כאשר עכשיו לא מדובר עוד על מזון וביגוד בסיסי, בתוספת צרכים אחרים כגון נופש, פנאי, טיולים ובילויים.

 

כאמור, בחלק מפסקי הדין הצרכים המלאים מחולקים לצרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות, ודרך החישוב שונה היא.

 

ג. מחציות (עד גיל 6)/הוצאות משתנות: כאמור, בחלק מפסקי הדין יש סעיף להוצאות אלו ובו רשום פירוט רחב ומקיף להורים.

 

לסיכום:

 

פסק הדין מיועד להורים. ההורים צריכים מעכשיו להתנהל לפי מה שנקבע בו, ולכן כה חשוב שהחלק של 'התוצאה' בפסק הדין יהיה מפורט יותר מהנהוג כיום.

 

אנו תקווה שעורכי הדין למשפחה והשופטים כאחד יעשו בנייר עמדה זה שימוש ראוי, ויביאו לחישוב מזונות ומדור נכון ואחיד יותר, מפורט ומובן יותר, ויסייעו בכך להפחתה משמעותית בהסלמה של סכסוכים עצימים בנושא זה.

 

* תודה רבה לעו"ד דביר טייטלבאום על עזרתה בכתיבת נייר עמדה זה.

 

גיא רוה משמש כיו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד"

 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.