ביקשה לאמץ את הנערה שגידלה מינקות - ונדחתה

ביהמ"ש קיבל את עמדת המדינה כי יש חשש לניצול לרעה של הליכי משפט לצורך השגת תכלית אחרת: הסדרת מעמד הנערה הזרה בישראל 

בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בחיפה בקשת ישראלית לאמץ נערה זרה על סף בגירות שאותה, כך לטענתה, גידלה מאז הייתה תינוקת, לאחר שאמה נטשה אותה. השופטת הבכירה שושנה ברגר התרשמה שמטרת הבקשה, הלכה למעשה, היא הסדרת מעמד הנערה בישראל, תוך עקיפה פסולה של ההוראות הרלוונטיות בעניין.

במועד הגשת הבקשה, מרץ 2024, נשקה הנערה לגיל 18. כיום היא כבר בגירה. לטענת המבקשת, גידלה אותה מאז הייתה כבת שנה וחצי, לאחר שאמה נטשה אותה. האישה סיפרה שב-2020 ניתן לנערה מעמד של "ילד יתום ונטוש" והיא הוכרה אפוטרופוסית עליה, תוך שהוטלה עליה החובה לגדלה ולדאוג לכל צרכיה.

המבקשת המשיכה לספר כי עקב מלחמה שפרצה במקום מגוריהן (שצונזר בפסק-הדין), נאלצו היא והנערה להימלט לישראל במהלך 2022, וכעבור שנתיים, כאמור, הוגשה הבקשה לצו אימוץ. אלא שהמדינה גילתה התנגדות נחרצת לקבלתה.

נציג היועמ"ש לממשלה טען שמדובר, למעשה, בניסיון להסדיר את מעמדה של הנערה בישראל תוך עקיפה פסולה של ההוראות הרלוונטיות בעניין. הודגשו, לעניין זה, השנים הרבות שחלפו מאז תחילת גידול הנערה ועד לבקשה, ומחדל האישה מלהגישה לאורכן. בית המשפט הוזהר מפני "מדרון חלקלק" שיוביל להצפת בקשות אימוץ פיקטיביות, שבפועל נועד להסדיר מעמד, אם וכאשר העתירה תתקבל.

לבסוף טענה המדינה שאם בבסיס הבקשה טמון רצון המבקשת להוריש את רכושה לנערה, הרי שבאפשרותה לערוך צוואה לטובתה, ואין צורך בצו אימוץ.

"אין לתת יד למהלך שכזה"

ואכן, השופטת ברגר קבעה שאין מקום, בנסיבות העניין, להעניק את צו האימוץ המבוקש, על רקע החשש שהעלתה המדינה כי מסתתרת בתוכה כוונה פסולה - להסדיר את מעמדה של הנערה בישראל ב"מסלול עוקף" התאזרחות. בראש ובראשונה הזכירה השופטת פסיקה שלה מלפני כ-6.5 שנים, במסגרתה קבעה שאין לאפשר לבקשת צו אימוץ לשמש מעקף להקניית מעמד בישראל.

השופטת הבהירה שלא הייתה הראשונה לקבוע זאת. כך למשל, בפסק דין שניתן לפני למעלה מעשור, באפריל 2015, הדגיש בית המשפט ש"על בקשות לאימוץ בגיר להיבחן בזהירות רבה על מנת להבטיח כי אכן מדובר בבקשה כנה ליצירת יחסי הורות, להבדיל מרצון להשיג תכלית חיצונית אחרת", כמו הסדרת מעמד. היא קבעה שדברים אלה יפים אף למקרה שלפניה.

להתרשמות השופטת, "הבקשה לאימוצה של פלונית (=הנערה) הוגשה על סף בגרותה שלא מתוך רצון כן ליצור יחסי הורות, אשר מתקיימים ממילא בין המבקשת לבין פלונית מאז שהחלה לגדל אותה". לחובת המבקשת נזקף השיהוי הרב בנקיטת ההליך, והשופטת הסיקה כי "לא מן הנמנע שאכן בקשת האימוץ משמשת כסות על מנת להקנות לפלונית מעמד בארץ, ומשכך הם פני הדברים - התביעה לוקה בחוסר תום לב, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ובית המשפט אינו יכול ליתן יד למהלך שכזה".

השופטת שבה והדגישה, לקראת סיום, כי הבקשה מהווה, למעשה, מעקף של חוק האזרחות, כאשר מטרתה האמתית היא הקניית מעמד בישראל לנערה מכוח צו אימוץ, זאת בניגוד לכוונת המחוקק בחוק אימוץ ילדים – אשר תכליתו, כך לדבריה, הקניית ביסוס יחסי הורות בין המאמץ למאומץ. לאור האמור הבקשה נדחתה. לפנים משורת הדין, לא חויבה המבקשת בהוצאות.

• ב"כ המבקשת: עו"ד יקטרינה דונאיביץ (סיוע משפטי)
• ב"כ המשיבה: לא צוין

לפסק הדין המלא בתיק אמ"צ 62938-03-24

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.