בימ"ש לנוער בחיפה הוציא ילדה בת 9 מבית הוריה, עקב תלונותיה על אלימות ודאגה חמורה לשלומה. המחוזי דחה את ערעורה של האם.
כבר בסוף שנת 2012 הגיעה הילדה לבית הספר עם חבלה בפנים, שלדבריה כוסתה באיפור. כשהמחנכת שאלה אותה אם כואב לה, השיבה הילדה: "הנעל כאבה", וסיפרה שאביה זרק עליה נעל בגלל שהעירה את אחותה הקטנה.
לייעוץ בענייני משפחה:
עורך דין דיני משפחה
בעקבות זאת נערכו חקירות במשטרה. החוקר התרשם שהילדה אמינה, אולם לא נפתח נגד ההורים הליך פלילי.
לאורך השנים, מפעם לפעם סיפרה הילדה על התנהגויות אלימות נוספות, ואף התקבל רושם שהיא סובלת מהזנחה ומחוסר מוטיבציה.
בשנה שעברה היא סיפרה למדריכה שלה במועדונית שאמה חונקת אותה בצוואר ומרביצה לה עם חגורה, וכי מגיל ארבע אמה מכה אותה, "נותנת בוקס וכאפה", וגם אביה הרביץ לה באחת הפעמים.
בעקבות דיווחים אלה נערכה לילדה חקירת ילדים אבל היא שתקה. אלא שמיד לאחר מכן, כשהאחראית על המועדונית מלווה אותה, היא שוב סיפרה לה על אלימות והתעללויות שהיא חווה מהוריה.
בעקבות זאת, בית המשפט לנוער בחיפה הוציא את הילדה מרשות הוריה בצו חירום.
ההורים מצדם מכחישים שנקטו באלימות כלשהי וטוענים כי אין כל פגם בהתנהגותם. הם סבורים שהילדה מחפשת תשומת לב עקב הסיטואציה המשפחתית הקשה שבה היא גדלה – אח תאום שזקוק לטיפול מיוחד, ואחות קטנה שאף היא זקוקה לטיפול.
למרות זאת, לפני כשלושה חודשים הוציא בית המשפט צו משמורת זמני, במסגרתו הילדה תועבר למסגרת חוץ ביתית, עד שיינתן פסק דין בבקשת המחלקה לשירותים חברתיים להכריז על הילדה כ"קטינה נזקקת" (לאחר שיישמעו טענות ההורים מצד אחד ורשויות הרווחה מצד שני).
שופטת ביהמ"ש לנוער התבססה בין השאר על המלצות מרכז החירום, שלפיהן בשלב זה חזרת הילדה לביתה ולמשפחתה תהיה בבחינת "הקרבתה והעמדתה בסיכון". כמו כן, השופטת התחשבה בכך שההורים נמצאים בעמדת הכחשה ומתעלמים ממצבה הרגשי של הילדה.
על החלטה זו הגישה האם ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה. האם טענה, בין היתר, כי בית המשפט שגה, והוטעה על ידי מספר עובדות סוציאליות ששיקרו או לא דייקו בפרטים. כמו כן, טענה האם, הוצאת הילדה מהבית היא מהלך לא מידתי ואף מסוכן.
כואב אך אפשרי
"הקטינה רואה בהוריה כמי שפוגעים בה והם האחראים, כך בעיניה, גם אם הדברים לא נאמרו מפורשות על ידה, לאותה מצוקה וסבל נפשי אליהם נקלעה", כתב השופט סארי ג'יוסי, והסביר כי אף על פי שהוצאה מההורים מהווה צעד דרסטי ומכאיב, חוק הנוער מאפשר לעשות זאת גם בטרם הוכרז על הקטין כנזקק.
"המלצות מרכז החירום שערך לקטינה אבחון דיאגנוסטי, היו ברורות וחד משמעיות, כך גם עמדת שאר גורמי הרווחה וגם עמדת האפוטרופוס לדין. כולם המליצו על הוצאת הקטינה ממשמורתם של הוריה", הזכיר השופט.
לאחר שבחן את מכלול הנתונים ותולדות המקרה, השופט התרשם כי "לא חל כל שינוי בתוך המשפחה בכל הנוגע לקטינה, שינוי שיש בו ולו כדי להעמיד לפנינו סיכוי קל שבקלים כי הקטינה לא תשוב ותיפגע שם".
השופט הסביר שההורים היו צריכים להוכיח לפחות להראות נכונות להכיל את מצוקת הילדה, ולהתחיל תהליך טיפולי על מנת להתמודד עמה, אך במקום זאת הם מצפים שהשינוי יבוא מהילדה.
במצב זה, השופט השתכנע שאין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לנוער, ודחה את הערעור.
* עורכת דין נורית פיש עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין