התובעת הופנתה לביופסיה שגילתה את הסרטן כ-7 שנים אחרי שהתלוננה לראשונה על נגעים בפניה. חוסר בתיעוד רפואי מזמן אמת הוביל לקביעה שמדובר ברשלנות
פיצויים והוצאות בסך כ-150 אלף שקל - זה מה שתקבל קשישה בשל עיכוב ממושך באבחונה כחולה במלנומה (סרטן העור). השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה קבעה שהכירורג הפלסטי אליו הופנתה המטופלת לא הוכיח שלא התרשל באבחון מחלתה קודם לכן, באמצעות תיעוד רפואי מזמן אמת, ומכאן שיש לקבוע שהוא ומעסיקתו, קופת החולים "מכבי", חבים כלפיה עבור נזקיה.
התובעת (86), מהנדסת בניין במקצועה ופנסיונרית בהווה, פנתה באוגוסט 2010 לרופאת עור בתלונה על נגעים בעור הפנים והצוואר, וטופלה בחנקן נוזלי. בשלהי 2014 היא התייעצה עם רופא המשפחה שלה ב"מכבי" בקשר לנקודות חן שהופיעו על גופה. הרופא הפנה אותה לנתבע, כירורג פלסטי מטעם קופת החולים, שהחליט כי "אין אינדיקציה רפואית".
אלא שנגעי האישה לא פסקו, ובהמשך היא התלוננה על "כתם שחור שתוך שש שנים גדל פי שלושה". במרץ 2017 בדק אותה שוב הכירורג הפלסטי, והפעם הפנה אותה לביופסיה שהראתה כי מדובר, למעשה, במלנומה. ביוני אותה שנה היא אושפזה לניתוח לצורך הסרת הגידול, ושוחררה כעבור שלושה ימים.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט באוגוסט 2022 טענה האישה שהעיכוב הממושך באבחון המלנומה מהווה רשלנות רפואית. היא סיפרה שבשל הצורך בניתוח להסרת הגידול נותרה עם נכות קבועה בדמות צלקת מכוערת בפניה.
לעומתה טענו קופת החולים והכירורג שלא נפל דופי בהתנהלותם. מומחה מטעם ההגנה קבע שהבדיקה ב-2014 בוצעה על-ידי הנתבע באופן דקדקני ומקיף, כאשר גם ב-2017 בחן את המטופלת בצורה מקצועית, והגם שלא ראה ממצא חשוד - הפנה אותה למען הזהירות לביופסיה, במטרה לשלול מלנומה. בתוך כך נטען שהקשישה תרמה להתפתחות הסרטן בחשיפתה לשמש.
נזק שאינו תפקודי
ואולם השופטת אייכנשטיין שמלה קבעה שהאנמנזה (ההיסטוריה הרפואית) שהציגו הנתבעים חסרה ביותר, באופן המעביר אליהם את הנטל להוכיח שלא הייתה רשלנות מצדם. מסקנתה הייתה שהם כשלו בכך, ולכן חבים בנזקי הקשישה.
בהקשר לכך הבהירה השופטת שאפילו אם תתקבל עמדת ההגנה לפיה אין ודאות שהגידול ב-2014 הוא זה שאובחן כמלנומה והוסר ב-2017, "החסר הראייתי שבאי-תיאור מיקום הגידול במדויק, או היעדר הנתונים בדבר אופי הגידול בשנת 2014 - הוא שרובץ לפתחו של הנתבע, ועל כן יש להניח לטובת התובעת כי הגידול היה קיים, וכי מדובר באותו גידול".
אשר לחלקה של "מכבי", הובהר שהכירורג נמצא אחראי בנזיקין כעובד שלה ולכן מכוח אחריותה השילוחית, היא נדרשת לשאת יחד איתו בפיצוי.
בתוך כך דחתה השופטת את טענת הנתבעים לאשם תורם מצד הקשישה, בנימוק שלא נמצאה באף אחת מהרשומות הרפואיות שהוצגו אזהרה שלא להיחשף לשמש.
בסוגיית הנזק ציינה השופטת כי מצד אחד, הצלקת בפני התובעת אינה בעלת השפעה תפקודית, היא עדינה ולא מכוערת כטענתה, כאשר להתרשמותה מדובר באישה נאה. מן העבר השני הודגשה האפשרות שאם המלנומה הייתה מתגלה מוקדם יותר, הייתה המטופלת עוברת ניתוח דרסטי פחות, שיותיר אצלה צלקת קטנה יותר.
בסופו של יום פסקה השופטת לטובת הקשישה פיצויים בסך 120 אלף שקל עבור ראשי הנזק השונים: כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות. כמו כן חויבו "מכבי" והכירורג מטעמה לשלם לבת ה-86 שכ"ט עו"ד בסך כ-28 אלף שקל, והוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד ע' גבעון ו/או עו"ד ב' גבעון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ע' כרמלי ו/או עו"ד ל' מזרחי ליבוביץ'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.