בהיותה נערה עברה התובעת תקיפה קשה על ידי בנות גילה ביציאה של שישי בערב ובהמשך לכך סבלה מהצקות והתנכלויות בלתי פוסקות מצד חברותיה ללימודים. היא נותרה עם נכות נפשית. התוקפות והמדינה יפצו
בית המשפט המחוזי מרכז קיבל לאחרונה תביעה של צעירה שהייתה בנערותה קורבן לתקיפה אכזרית ובריונות מצד חברותיה ללימודים והורה למדינה ולשתיים מהתוקפות לפצות אותה. התובעת הותקפה באלימות קשה בשני אירועים מחוץ לבית הספר על רקע סכסוך שהתעורר בינה לבין חבורת בנות גילה. בהמשך היא חוותה התנכלויות קשות מצד תלמידות בבית ספרה בשל העובדה שהתלוננה במשטרה על התקיפה שעברה. סגנית הנשיאה, השופטת בלהה טולקובסקי הטילה אחריות על שתיים מהנערות שלקחו חלק בתקיפה מחוץ לבית הספר, ועל המדינה בשל אחריותה השילוחית למחדלי הצוות החינוכי שלא מנע את הבריונות ממנה סבלה התובעת בבית הספר ולא טיפל במצבה בעקבות האירועים הקשים שעברה.
התובעת (27) הותקפה באופן קשה כשהייתה נערה בת 14 בשתי קטטות שפרצו בינה לבין חבורת בנות אחרות.
המקרה הראשון אירע ב-2009 כשבילתה עם חברתה במרכז העיר ביום שישי בערב ובסכסוך שהתעורר בינן לבין חבורת בנות אחרות, חלקן מבית הספר שבו למדה, היא הותקפה ונחבלה בכל גופה. שבוע בדיוק לאחר מכן היא הותקפה בשנית על ידי אותן בנות בזמן שבילתה עם חברתה בגן ציבורי.
כנגד שתיים מהתוקפות, אשר לא למדו בבית ספרה של התובעת ולא הייתה ביניהן כל היכרות מוקדמת, הוגש כתב אישום ובשנת 2011 בהיותן קטינות, ניתן נגדן גזר דין ללא הרשעה.
בתביעה שהגישה נגד המדינה ושתי התוקפות שהורשעו, טענה התובעת כי בהמשך ישיר לאירועי התקיפה, בהם השתתפו כאמור גם נערות מבית הספר שלה, החלו אותן נערות במסע של רדיפה כלפיה שהתבטאה באיומים, קללות, הפחדות, התנכלויות והדרה חברתית שניתן להגדירם כבריונות והתעללות קבוצתית. לדבריה, היא פנתה לקבלת עזרה מהצוות החינוכי בבית הספר אך נקלה "בקיר אטום" ואדישות שהתבטאו בהיעדר טיפול בתלונותיה וסימני המצוקה שלה. התובעת צירפה לתביעה חוות דעת שלפיה נותרה לה נכות נפשית ותבעה פיצוי בגין נזקיה.
המדינה הכחישה את טענות התובעת. נטען כי לא הוכח שהתובעת סבלה מהצקות בבית הספר או שהצוות החינוכי יכול היה לזהות אותן. בנוסף נטען כי הצוות החינוכי היה מנוע מלטפל בעניין שהיה תחת חקירה משטרתית.
אחת מהתוקפות טענה להגנתה שהתובעת שרטה אותה ושמדובר היה בהגנה עצמית. כנגד התוקפת השנייה ניתן פסק דין חלקי בהעדר הגנה.
לא הגנה עצמית
השופטת טולקובסקי הטילה 50% מהאחריות על המדינה ו-50% על שתי התוקפות. היא דחתה את טענת התוקפת שמדובר היה בהגנה עצמית לאחר שהתרשמה שהתקיפה הייתה קשה ואכזרית ולא באה כתגובה לתקיפה מצד התובעת. בהתחשב בכך ובעובדה שהתוקפת הודתה בעובדות כתב האישום בנוגע לשני האירועים, הטילה עליה השופטת את האחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה בשל התקיפות.
באשר לאחריות המדינה, דחתה השופטת את גרסתה וקבעה כי טענות התובעת בדבר הצקות ואיומים להן הייתה נתונה מצאו תימוכין במספר מסמכים מזמן אמת, כגון הודעתה במשטרה ופוסט בפייסבוק. מעבר לכך, התקבלה גרסת התובעת כי איש מאנשי הצוות החינוכי לא דאג להתעניין בשלומה עקב אירועי התקיפות שעברה ולא ווידא שהיא לא חווה התנכלויות מצד התלמידות שהיו מעורבות בתקיפה.
לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי, ובתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, נפסק לתובעת פיצוי בסכום כולל של 1,735,744 שקלים.
- ב"כ התובעת: עוה"ד י' וינברג, ל' לנדו ואח'
- ב"כ המדינה: עוה"ד ל' ליברמן ואח'
- ב"כ התוקפת: עוה"ד ד' ברנס
עו"ד דוד רייכרט
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין