את ההמחאות מסרה חברה שהכחישה שעשתה זאת לצורך ניכיון וטענה שמדובר בהלוואה שהוחזרה. אלא שטענותיה לא גובו בשום ראיה או אסמכתא, ולכן התביעה נגדה התקבלה
בית משפט השלום ברמלה קבע לאחרונה כי בעלת עסק לשירותי מטבע בשם "ר.ח. פיננסיים" זכאית לגבות בהוצאה לפועל 9 שיקים בסכום של 56,120 שקלים, שנמסרו לה לניכיון על-ידי חברת איטום, והוחזרו ללא כיסוי. בעל החברה טען להגנתו, כי השיקים כלל לא ניתנו לבעלת העסק אלא לאביה כבטוחה להלוואה, והופקדו במרמה אף שכל הכסף הוחזר. אבל הרשמת הבכירה זהבית חמו לא שוכנעה שזו האמת כיוון שבעלת הצ'יינג הציגה שלל מסמכים שתומכים בקיומו של חוב ואילו בעל החברה לא הציג כל ראיה שתומכת בטענותיו.
בשנה שעברה פתחה בעלת הצ'יינג תיקים בהוצאה לפועל נגד חברת "מ.ש. אמינות באיטום" והבעלים שלה, לאחר ש-9 המחאות ששילמה עבורן חזרו בהיעדר כיסוי. התיקים הועברו לבית המשפט לנוכח טענת החברה שהחזירה את כל הכסף.
בעלת הצ'יינג, שיוצגה בהליכים באמצעות עו"ד ינון פריד, טענה כי השיקים אכן נמסרו לאביה ולבעלה אבל בעבור העסק. היא הסבירה כי לאחר מכן הסבה אותם לחברות שונות במסגרת עסקאות ניכיון אבל הם חוללו והיא נאלצה לפרוע אותם בעצמה. לאחר מכן, בעלה ביקש מבעל החברה להסדיר את החוב וזה הבטיח שידאג לכך, אבל לא עשה זאת. התובעת הציגה התכתבות בווטסאפ שהעידה על חילופי הדברים.
מטעם הנתבעים, שיוצגו על-ידי עו"ד אבי אלברט רביאב, נטען לעומת זאת שההמחאות מעולם לא נמסרו לתובעת. לטענתם, השיקים ניתנו לאביה כבטוחה להלוואה חוץ בנקאית לא חוקית שקיבלו ממנו, והכספים הוחזרו במזומן במספר תשלומים. הם טענו כי הם הגיעו לתובעת במרמה והיא הפקידה אותם אף שפרעו את השווי שלהם.
בלי מסמכים, בלי עדויות
הרשמת הבכירה זהבית חמו קבעה כי גם אם ההמחאות נמסרו לאבי התובעת – עסקאות הניכיון נערכו מול העסק שלה, כפי שמעידים 6 שיקים שהיא חתומה עליהם ומסמכים נוספים שהגישה ונושאים את שם העסק או את שמה ומספר תעודת הזהות שלה. "מנגד, טענת הנתבעים באשר להעברת ההמחאות לתובעת בתחבולה ומרמה לאחר חילולן נטענה בעלמא ולא הוכחה אף לא בראשית ראיה", כתבה.
הרשמת אף דחתה את הטענה שמדובר בהלוואה. ראשית, היא קבעה, שגם אם הייתה כאן הלוואה היא לא נוגדת את החוק מכיוון שהוראות חוק אשראי הוגן חלות רק על אנשים פרטיים ולא על עסקים. שנית, גם הטענה הזו, שהועלתה בשורה קצרה ללא פירוט עובדתי או משפטי, לא גובתה בראיות שמוכיחות קיומה של הלוואה.
גם פירעון החוב לא הוכח, הוסיפה הרשמת. הנתבע, בעל החברה, לא הציג כל מסמך חתום שמאשר את קבלת הכספים על-ידי אבי התובעת או בעלה ואפילו לא דאג לכך שיחזירו לו את ההמחאות כנגד כל תשלום. לעומת זאת, התובעת הציגה חילופי מסרונים שבהם מודה הנתבע שיש לו חוב. מעבר לכך, הנתבע טען שהשותף שלו בעסק היה נוכח בזמן העברת הכספים אבל לא זימן אותו לעדות, מה שמוביל למסקנה שאם היה מעיד – זה לא היה לטובתו.
לפיכך קיבלה הרשמת הבכירה את התביעה במלואה ואישרה לתובעת להמשיך בפעולות הגבייה בהוצאה לפועל. הנתבעים חויבו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין