האחים מפעילים חנות ותיקה למוצרי חשמל בירושלים. חברה שרכשה את הבניין בו נמצאת החנות תבעה את פינויים לאחר שלא הציגו את הסכם הדיירות המוגנת. התביעה נדחתה
השופטת מוריה צ'רקה דחתה לאחרונה תביעה שהגישה חברת "פיתוח א. א (1999) ייזום תבונה חדשנות" נגד שני אחים שמפעילים חנות במבנה שרכשה. התובעת קנתה את הבניין בידיעה שהחנות תפוסה על ידי דייר מוגן אך חשדה התעורר לאחר שהדיירים לא מצאו את הסכם הדיירות המוגנת. השופטת קבעה שהנתבעים הוכיחו את זכותם בדרכים אחרות.
באוקטובר 2018 החברה רכשה בניין ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים. בבניין מספר רב של דירות ובקומת הקרקע מספר חנויות. להסכם צורפה רשימה שערך המוכר של כל היחידות בבניין ומצבן. ביחס לאחת החנויות נרשם כי היא תפוסה על ידי דייר מוגן ויש בה עסק לממכר מוצרי חשמל.
לאחר שהחזקה נמסרה לחברה היא פנתה לאיש ששמו צוין ברשימה וביקשה לראות את הסכמי הדיירות המוגנת. בתגובה הוא השיב לה שהוא דייר מוגן, אך סירב להציג את המסמכים התומכים בטענה. בנסיבות אלה הוגשה התביעה נגדו ונגד אחיו שמפעיל את החנות יחד איתו.
הנתבע טען שהוא ואחיו דיירים מוגים בחנות. הוא צירף הסכם שכירות מדצמבר 1969 שלפיו נכנס כשותף בחנות תמורת דמי מפתח, וכן תצהיר של הבעלים הקודמים המאשר כי ב-1973 נחתם הסכם שכירות מוגנת עם שני האחים וכי הסכם זה אבד. כמו כן צירף הנתבע העתקי שיקים מחשבון בנק משותף לו ולאחיו עבור שכר דירה שנתי בסך של כ-950 שקל.
לדבריו, ב-1965 הושכרה החנות בדיירות מוגנת לדודיו. כעבור שנה נחתם הסכם נוסף בו אחיו (לא הנתבע) שילם דמי מפתח תמורת זכות הדיירות המוגנת בחנות. ב-1969 הכניסו אותו הדודים ואחיו כשותף רביעי בחנות תמורת דמי מפתח בסך 3,250 ל"י. כל שלושת השותפים המקוריים עזבו את החנות בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. הנתבע הוסיף כי ב-1973 אחיו (הנתבע השני) החל לשלם דמי מפתח והפך דייר מוגן בעסק.
החברה טענה שהאח השני מעולם לא חתם על הסכם דיירות מוגנת מול הבעלים הקודמים ולא שילם דמי מפתח. לפיכך לשיטתה הוא אינו דייר מוגן בחנות. ביחס לדייר הראשי טענה החברה כי גם אם שילם דמי מפתח, הוא הפר את הסכם השכירות בכך שהעביר את זכותו לאחיו הנתבע.
הנתבעים השיבו כי אף שהסכם השכירות מ-1973 אבד, הרי שהאח השני שילם דמי מפתח עבור זכות הדיירות המוגנת שלו בחנות כך שהוא גם דייר מוגן.
בני יותר מ-70
השופטת מוריה צ'רקה מבית משפט השלום בירושלים דחתה את התביעה. היא ציינה שארבעה עדים העידו כי נחתם הסכם ב-1973 בו הוכנס האח השני כשותף בדיירות מוגנת בהסכמת בעלי הנכס. העדים היו שני הנתבעים, אחיהם שהיה שותף בחנות לפניהם ואחד מהבעלים הקודמים. לדבריה, אמנם בעדויותיהם נמצאו סתירות אך יש להתחשב בכך שכולם בני 70 ומעלה ועבור בעל הבניין לשעבר מדובר בהסכם אחד מני רבים.
השופטת מצאה אינדיקציות נוספות בהצהרות הון שהגישו האחים בהן הקיפו בעיגול את השורה שכותרתה "דמי מפתח" ומסמכי פתיחת חשבונות המצביעים על כך שלפחות משנת 1981 הנתבעים עובדים כשותפים בחנות.
בנסיבות אלה, כתבה השופטת, כיוון שהבעלים הקודם ראה בשני הנתבעים כדיירים מוגנים ומכר לתובעת את הדירה כדירה המוחזקת בידי דייר מוגן, שני הנתבעים הוכיחו זכות דיירות מוגנת בחנות החל משנות השבעים של המאה הקודמת, או לכל הפחות מראשית שנות השמונים.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ראובן יהושע
- ב"כ הנתבעים: עו"ד איברהים חורי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין