בכך, אישר ביהמ"ש העליון את החלטת המחוזי שקבעה כי המס שבעל המניות צריך לשלם על דיבידנדים שמשך עומד על 12% בלבד ולא על 25% כפי שטענה רשות המסים.
ז'ורבין החזיק 50% ממניות חברת הפרסום "דחף". ב-2009 חילקה החברה דיבידנדים של כ-34 מיליון שקל, שז'ורבין קיבל מתוכם כ-17 מיליון שקל. דיבידנדים אלה כללו רווחים חשבונאיים שרשמה דחף בספריה, בגין חלקה ברווחי חברות מוחזקות, בהן ערוץ הקניות, שטרם חולקו בפועל כדיבידנד (רווחי אקוויטי).
זקוקים לייעוץ בענייני מיסים?
פנו ל - עו"ד מיסים
הוא דיווח לרשות המס כי הוא זכאי לשיעור מס מופחת של 12% לפי הוראת השעה בחוק התייעלות כלכלית, שמטרתה לעודד חברות לשחרר רווחים לבעלי המניות.
הוראת השעה המדוברת קובעת הפחתה בשיעור המס על חלוקת דיבידנד לבעל מניות בגין רווחים שנצברו עד דצמבר 2002. ההטבה הזו נועדה להגדיל את ההכנסות ממיסים למדינה, להביא לניוד הון ולעודד צריכה פרטית.
אלא שפקיד השומה למפעלים גדולים קבע שבעל המניות זכאי למס מופחת רק על כמיליון שקל מתוך סכום הדיבידנד ואילו על כ-16 מיליון שקל ישלם מס רגיל בגובה 25%. בעל המניות סבר שפקיד השומה טועה וערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בעניין התקבל.
פקיד השומה דבק בעמדתו וערער לביהמ"ש העליון. לטענתו, רווחי האקוויטי אינם אמורים להיכלל במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה. לדעתו, יש לכלול אך ורק רווחים שנצברו בחברה שמחלקת את הדיבידנד (דחף) ולא בחברות המוחזקות על ידה. עוד טען כי רווחי האקוויטי לא נכנסים תחת המונח "הכנסה" בפקודה, ולכן לא ניתן לומר שאלו רווחים "שנתחייבו במס".
פקיד השומה המשיך וטען שבעל המניות לא צירף חישוב מפורט של הרווחים כדי שיהיה זכאי להטבה שבהוראת השעה. יתרה מזו, פקיד השומה טען שטעה בשומה הראשונית וביקש להגדיל אותה, כך שבעל המניות יצטרך לשלם את מלוא המס על כל הדיבידנד.
בעל המניות חלק על פקיד השומה. לטענתו בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה יש לכלול גם את רווחי האקוויטי. מדובר ברווחים "שנתחייבו במס" במישור החברות המוחזקות, וממילא הדיבידנד שהן תחלקנה לדחף פטור ממס באשר הוא דיבידנד בין-חברתי.
בנוגע לצירוף החישוב במפורט טען שהוראת השעה אינה מטילה חובה כזו, ובנוגע להגדלת השומה, טען שפקיד השומה לא הגיש בקשה לתיקון השומה.
חתול ועכבר
השופט אורי שהם דחה את עמדת פקיד השומה. לדעתו, יש להכליל את רווחי האקוויטי במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה כשברור שלא מדובר בהכנסה שתמוסה בשנית בעתיד.
את המילים "נתחייבו במס" יש לפרש באופן תכליתי: כשמדובר ברווחים ששולם בגינם המס הסופי, כמו במקרה הזה בו מדובר ברווחי אקוויטי, אז מדובר במס חברות ברמת החברה הכלולה, ויש לראות את הרווחים הללו כרווחים שכבר התחייבו במס. לדעת השופט זוהי הדרך הראויה לפרש את המלים באופן על מנת שיתיישבו עם כוונת המחוקק.
בשל כך השופט הדגיש שיש לבדוק כל מקרה באופן פרטני, ולבחון האם רווחי האקוויטי התחייבו במס הסופי, כיוון שישנם למשל רווחים שצמחו בחברה המחזיקה שישולם בעדם מס רק במועד המימוש ולכן הם אינם רווחים שהתחייבו במס.
המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין הצטרף להחלטתו, וציין כי מדובר במאטריה המצריכה התעמקות בשאלות פרטניות, חשבונאיות וטכניות – מעין משחק של חתול ועכבר בין רשויות המס לנישומים. לדבריו מורכבות הנושא מתבטאת בניסוחו המסורבל של החוק, והיא טעונה פרשנות שיש בה מן הפלפול.
גם השופט מנחם מזוז הצטרף להחלטה ופקיד השומה חויב בהוצאות בסך 30 אלף שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד קמיל עטילה
- ב"כ המשיב: עו"ד דורון לוי, עו"ד איתן לדר
* עו"ד איתן אסנפי עוסק בדיני מיסים.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין