הורים לתינוקת זועמים על ההחלטה שלא לעדכן את כתובתם לקריית שמונה, בגלל "היעדר מגורים בפועל" בדירתם בעיר שסבלה מהפגזות במלחמה. לטענתם ההחלטה אבסורדית ומפלה
"חייב את משרד הפנים לעדכן את כתובתנו לקריית שמונה": זה מה שמבקשים בני זוג, בעלי דירה בעיר הצפונית, מבית המשפט לעניינים מנהליים בנוף הגליל-נצרת. בעתירה שהגישו באמצעות עו"ד ערן לב, טוענים ההורים לתינוקת שהחלטת רשות האוכלוסין וההגירה בעניינם, להתנות את שינוי כתובתם במגורים בפועל בנכס - שבינתיים הופגז והפך ללא ראוי למגורים - הינה שערורייתית, אבסורדית ומפלה.
העותרים, בני זוג נשואים, הם הורים לתינוקת כבת שנה ותשעה חודשים. בבעלותם דירה בקריית שמונה, אשר נכון לפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הושכרה לאחרים. לדבריהם, עובר ל-7 באוקטובר גרו במושב שזור עם בתם, שזה עתה נולדה. הבעל, מהנדס ב"דניה סיבוס", סיפר שבסך הכול שירת במלחמה יותר מ-250 ימים במילואים.
לדברי העותרים, אחרי טבח שמחת תורה קיבלו שוכרי הדירה שלהם פיצוי כמפונים, ושילמו להם מתוכם את דמי השכירות. זאת, עד ה-30 באפריל אשתקד - אז הסתיימה תקופת השכירות הן בקריית שמונה והן בשזור, ובני הזוג נותרו מול שוקת שבורה: מצד אחד נמנע מהם לעבור לקריית שמונה מסיבות ביטחוניות, ומן העבר השני - נבצר מהם לשכור נכס חלופי, בהיעדר מימון לכך.
בתוך כך סיפרו בני הזוג שבינתיים דירתם הופגזה על-ידי החיזבאללה, והפכה לבלתי ראויה למגורים. בנסיבות אלה הם פנו לרשות האוכלוסין בבקשה לשינוי כתובתם לקריית שמונה, לצורך קבלת מעמד מפונה, ונדהמו למקרא תגובתה: הרשות דרשה מהם הוכחות על מגורים בפועל בעיר המופגזת כתנאי לשינוי הכתובת וקבלת המעמד והפיצוי הנכספים.
"נתונים לחסדי קרובים"
לדברי בני הזוג, החלטת הרשות הכניסה אותם לסחרחרה במסגרתה נאלצו לכתת רגליהם למציאת פתרונות דיור חלופיים - תוך הסתמכות על חסדי קרובים - בד בבד לשינה מעת לעת בדירתם שבקריית שמונה תוך עזיבתם "על הבוקר", על מנת לצמצם למינימום את שהותם באזור המסוכן.
לגופו של עניין נטען בעתירה שהחלטת הרשות להתנות את שינוי הכתובת במגורים בפועל בקריית שמונה הינה שערורייתית, בלתי מתקבלת על הדעת, לא מידתית, אבסורדית ולוקה בשרירות לב ובחוסר סבירות קיצוני. לעניין זה ציטטו העותרים מסעיף בחוק המאפשר לפקיד הרישום לשנות כתובת "אם ראה צורך דחוף לעשות כן", תוך שתהו - מהו "צורך דחוף" יותר מהמקרה שלהם?
טענה נוספת שהעלו בני הזוג בעתירה הינה אפלייתם לעומת פונים אחרים, שלגביהם אושר לבסוף שינוי כתובת אף בהיעדר מגורים בפועל . אדרבה, טוענים העותרים, המקרה שלהם מוצדק יותר מזה - שכן בניגוד לאותם פונים, אשר הדירו רגליהם מהיישוב המסוכן, הם התגוררו בפועל מעת לעת בדירתם שבקריית שמונה.
הלכה למעשה טוענים בני הזוג שהנוהל עליו מסתמכת הרשות אינו שולל שינוי כתובת בהיעדר מגורים בפועל, במקרה שבו המגורים אינם אפשריים ואף מהווים סכנת חיים של ממש, כמו במקרה שלהם. בהקשר לכך נטען שקיימת הנחיה מפורשת של שר הפנים, משה ארבל, לפיה יש לזנוח את דרישת "המגורים בפועל" כתנאי לשינוי כתובת, ולאמץ במקומו את מבחן "הזיקה" ליישוב המפונה, בפרט בתקופת המלחמה. לטענת העותרים, בהתאם לפי מבחן זה הם זכאים לשינוי כתובת.
בסופו של יום עותרים בני הזוג לצו שיחייב את רשות האוכלוסין וההגירה לשנות את כתובתם לקריית שמונה, וזאת למפרע החל מה-1 במאי - תום תקופת השכירות בדירתם - על מנת שיוכלו לקבל מעמד מפונים וקבלת פיצוי בהתאם.
מרשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים לא נמסרה תגובה לכתבה, נכון למועד פרסומה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.