המסמך נמצא בין חפציה של מנוחה ערירית שהלכה לעולמה כשנה וחצי לאחר שנכתב. בית המשפט התלבט האם הוא מבטא את רצונה האחרון אך לבסוף קבע כי אינו שלם עם הכרה במסמך אישי ולא חתום כצוואה.
בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של אישה ערירית שנפטרה לפני כ-6 שנים, ובין חפציה נמצא דף כתוב שבו ציוותה את דירתה לחברה טובה. השופט פליקס גורודצקי קבע כי עלו בו ספקות כי המסמך שנותר מוצמד למחברת ולא נחתם על ידי המנוחה מבטא נאמנה את רצונה האחרון.
המנוחה נפטרה ב-2012 כשהייתה כבת 76. ב-2015 נמצאה בדירתה מחברת שבין דפיה הופיע מסמך שנכתב ב-2011 ונראה כצוואה בכתב יד, שבו נכתב שהמנוחה מעוניינת לצוות את גופה למדע ואת דירתה לחברה קרובה.
בעקבות זאת ביקשה אותה חברה לקיים את המסמך כצוואה אלא שקרובת משפחה רחוקה של המנוחה – שאמורה להיות היורשת החוקית שלה – התנגדה לכך.
המבקשת טענה כי הכירה את המנוחה לפני יותר מ-40 שנה כשהייתה סטודנטית שלה. מאז נרקמה ביניהם מערכת יחסים חמה ואוהבת ולמעשה היא הייתה האדם הכי קרוב למנוחה.
לטענתה, העובדה שהמנוחה כתבה את הדברים בעצמה מעידה כי זה היה רצונה. עוד היא טענה כי אמנם המנוחה לא חתמה על המסמך אבל זהו פגם שאפשר לרפא לפי חוק הירושה.
מצד שני טענה המתנגדת בין היתר כי מדובר במסמך שלא עומד בתנאי החוק: לא בטוח שכולו נכתב על ידי המנוחה, אין עליו כותרת של "צוואה", המנוחה לא חתמה עליו ויותר מזה, מקום שהשאירה לחתימת עדים נותר ריק.
כל אלה, לרבות העובדה שמדובר בדף מחברת, מעידים לדברי המתנגדת על כך שמדובר בטיוטה שלא בהכרח משקפת את רצון המנוחה טרם מותה.
לא השתכנע
גרפולוגית שמונתה בתיק אמנם אישרה כי המסמך אכן נכתב בכתב ידה של המנוחה אך למרות זאת, השופט גורודצקי החליט שלא מדובר בצוואה תקפה.
השופט ציין כי המסמך אינו עונה על תנאי חוק הירושה לצוואה חוקית כיוון שאינו חתום. אמנם, חוק הירושה מסמיך את בית המשפט להורות על קיום צוואה גם אם יש בה פגמים, אך זאת רק כשמוכח כי הדברים משקפים את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. השופט לא שוכנע בכך במקרה הנוכחי.
השופט מנה את הספקות שעלו בו: העובדה שמיום שנכתב ועד מות המנוחה חלפו שנה וחצי שבהן המנוחה לא מצאה לנכון לחתום על המסמך, העובדה שלא נתלש מהמחברת, העובדה שהמנוחה לא תרמה לבסוף את גופה למדע, הודאת המבקשת בהתקררות ביחסיה עם המנוחה טרם מותה, היעדרן של חתימות עדים והיעדר כותרת.
השופט הפנה לפסיקת בית המשפט העליון שהזהירה מפני הכרה במסמכים אישיים ולא רשמיים כצוואות, שכן קשה לדעת מתי מדובר בכתיבה אישית-פנימית ומתי מדובר בהוראה שהמנוח עומד מאחוריה. במקרה הנוכחי, אין עדות לכך שהכתוב אכן מבטא את רצונה של המנוחה, פסק.
"מושכלות יסוד הן כי עיקרון הבסיסי המנוח ביסוד דיני הירושה הוא כי יש לכבד את רצון המת... באורח דומה יש לכבד גם את רצון המנוחה ואת בחירתה שלא לערוך צוואה", סיכם את הכרעתו.
לפיכך הבקשה נדחתה וההתנגדות לקיום הצוואה התקבלה. המבקשת חויבה ב-10,000 שקל הוצאות משפט.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ד"ר מיכל סגל ארנולד
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין