מאת: עו"ד רפאל גרוס
לפסק הדין בעניין עמותת המצפה לישראל נ' העמותה לחינוך בלתי פורמלי בנתניה ואח'
בשנת 2008 בוטל הסכם שכירות שחתמה מנהלת בית ספר בנתניה עם עמותת "המצפה לישראל", לאחר שהתברר כי העמותה מייצגת את הקהילה הנוצרית "עדי ה'". האם הגנת תלמידי בית הספר מפני הפעילות המסיונרית מהווה אפליה פסולה?
בשנת 2008 חתמה מנהלת בית הספר "רזיאל" שבנתניה על הסכם שכירות עם נציג עמותת "המצפה לישראל". ההסכם קבע, כי העמותה תוכל להשתמש בכיתת לימוד פעם בשבוע בשעות הערב, בכפוף להמצאת אישור על ביטוח הפעילות ולאחר קבלת אישור ממשרד החינוך.
אלא שבירור קצר באינטרנט, העלה כי העמותה מייצגת את קהילת עדי יהוה העוסקת בפעילות מיסיונרית נוצרית. המנהלת העבירה את המידע לעיריית נתניה, וזו לא אישרה את ההסכם. וכך, ימים ספורים לאחר החתימה, הודיעה המנהלת לנציג העמותה כי ההסכם מבוטל נוכח טיב פעילותה.
עוד באותו היום, פנה אל המנהלת עו"ד מטעם העמותה והתנגד לביטול ההסכם. העירייה טענה כי ההסכם מתנה את קיומו באישור ממנהל החינוך של העירייה, ולא ממשרד החינוך כפי שנכתב, ובהיעדר אישור שכזה, ההסכם אינו תקף.
בנוסף, טענה כי ההתקשרות עם העמותה עלולה לפגוע בילדים המגיעים לפעילויות ערב בביה"ס, שכן אלו, הנתונים להשפעה בקלות, עלולים להיחשף בין היתר להטפות מיסיונריות.
משכך, הגישה העמותה תביעה לבימ"ש השלום בראשל"צ, במסגרתה ביקשה לאכוף את ההסכם ולפצות אותה ב- 108 אלף שקלים בגין האפליה ועוגמת הנפגש שנגרמה לה בשל אפלייתה.
לטענתה, ההסכם מחייב גם ללא אישור העירייה. עוד, לדבריה, המנהלת סיכלה את קיום החוזה שכן כלל לא פעלה להשגת האישור. בנוסף, טענה כי אינה עוסקת בפעילות מיסיונרית, וכי ביטול ההסכם מהווה אפליה פסולה ופגיעה בחופש הדת.
העירייה השיבה כי ערכי הקהילה מנוגדים לערכי מדינת ישראל, קל וחומר לערכי החינוך הממלכתי, ומשכך מניעת הפעילות בביה"ס מותרת. מומחה מטעם העירייה הוסיף כי מדובר בכת מיסיונרית המאמינה שהשטן שולט בגופים מוסדיים, ועוסקת בסיפוח מאמינים חדשים.
הטפת הבשורה - פגיעה בילדים
השופט יחזקאל קינר דחה את התביעה לאחר שבחן אותה הן מהפן החוזי והן מהפן החוקתי. נקבע, כי קיום ההסכם הותנה באישור גורם מוסמך, ומשזה לא התקבל- בוטל ההסכם כדין.
בנוסף, נפסק כי העמותה הטעתה את המנהלת, כשלא גילתה לה שהיא מייצגת את קהילת עדי ה', שכן אם הייתה יודעת זאת, סביר להניח שלא הייתה חותמת על ההסכם.
השופט התייחס גם לטענת האפליה וציין כי זכות העמותה לחופש דת נסוגה מפני זכויות הקטינים, שעה שהקהילה עוסקת בפעילות מיסיונרית ורואה בשטח ביה"ס ככר פורה ל"הטפת הבשורה", תוך שהדגיש כי שידול קטין להמיר את דתו מהווה עבירה פלילית.
השופט הוסיף כי ערכי העמותה, בהם אמונה בשטן, השתמטות משירות צבאי ומטקסי יום זכרון והתנגדות לחיסונים ותרומות דם, אינם עומדים בקנה אחד עם מטרות החינוך הממלכתי, ולכן האינטרס הציבורי גובר על רצון העמותה לקיים את פעילותה דווקא בבי"ס יהודי.
לבסוף, חויבה העמותה בהוצאות של 20 אלף שקל.
חשוב לציין, כי מסקנה זו ראויה רק אם הוכח כי פעילות העמותה אכן העבירה ילדים על דתם או שכנעה אותם שלא להתגייס לצה"ל. חברה דמוקרטית צריכה להיות חזקה מספיק כדי לא למנוע מאנשים או גופים להשמיע את דעתם, גם אם זו שנואה או פוגעת. זאת, בהתחשב בכך שחופש הביטוי הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
לפסק הדין בעניין עמותת המצפה לישראל נ' העמותה לחינוך בלתי פורמלי בנתניה ואח'
* הכותב הינו עורך דין העוסק, בין היתר, בדיני חוזים ומסחר.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.