שני ילדי הקשישה ביקשו לפני כחודש לנתק אותה ממכשיר הזנה מלאכותי בידיעה שהדבר יוביל למותה. לפני כשבוע דחה השופט אסף זגורי את בקשתם תוך הדגשת ערכה המקודש של הזכות לחיים.
״מי אנחנו שניטול חיים מאחר שתלוי בנו?״, כך פתח סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, פסק דין חשוב שניתן בתחילת החודש ועסק בסוגיית המתת החסד השנויה במחלוקת.
בפברואר 2017 התקבלה קשישה לבית אבות כשהיא בתת משקל ובמצב ירוד מכל הבחינות. עם קבלתה הבחינו הרופאים המטפלים שהיא סובלת מקשיי בליעה וחיברו אותה לזונדה (צינורית המאפשרת הזנה מלאכותית). לאט לאט השתפר מצבה והיא עלתה במשקל.
באמצע חודש אוגוסט השנה פנו שני ילדיה של הקשישה לבית האבות בבקשה להפסיק את ההזנה המלאכותית. הילדים, שמונו בעבר כאפוטרופסים של אמם, טענו שהאם לא מתקשרת עם הסובבים אותה, אינה מזהה דמויות הקרובות לה, אינה עצמאית, לא מתפקדת, לא אוכלת ולא מנקה את גופה.
בית האבות התנגד לבקשה והגיש נגדם תביעה באמצעות עו״ד רים עזאיזה. הוא טען שהיענות לבקשת הילדים תוביל בוודאות למותה של הקשישה, אף שכיום היא אינה בסכנת חיים ויכולה לחיות באמצעות ההזנה המלאכותית תקופה נוספת.
הוא הדגיש שבנסיבות העניין לא חל חוק החולה הנוטה למות מ-2005 שכן האם אינה סובלת ממחלה סופנית חשוכת מרפא כלשהי. בכל מקרה לדבריו, אין מקום להפסיק טיפול רפואי שכבר ניתן לאם.
ב״כ היועץ המשפטי לממשלה, עו״ד שירי אלוני זריחה, הצטרפה לעמדת בית האבות וכתבה שהילדים פועלים בניגוד לחובתם כאפוטרופסים לשמור על חייה ובריאותה של אמם.
הילדים, שלא היו מיוצגים, התקשו להבין מדוע מתנגד בית האבות לבקשה. הם טענו שכשאביהם היה מבוגר ולא יכול היה לתפקד כבעבר הוא אמר להם שאינו רוצה בחיים עוד והם סבורים שגם אמם חשה כך. עם זאת הם הודו שהאם לא הותירה צוואה שכזו ומעולם לא התבטאה כך בפניהם.
לטענתם, לבית האבות יש אינטרס כלכלי להחזיק את אמם בחיים כדי לקבל את התשלום החודשי על שהייתה שם וזו הסיבה להתנגדותו.
״חיים הם עדיין חיים״
השופט אסף זגורי פתח ואמר שהילדים לא הציגו כל אינדיקציה לכך שרצון אמם היה לסיים את חייה אם תגיע למצב כזה ולמעשה הם הודו שמדובר ברצונם ובתפיסתם שלהם.
״המשיבים שהם אפוטרופסים של אמם אמורים לדאוג לחייה ולא לגרום לסיומם״ כתב השופט והוסיף שבנסיבות אלה לא ניכר שהם באמת ובתמים דואגים לטובתה אלא סבורים ש״חייה אינם חיים ואין מקום להאריכם״.
השופט הדגיש את מעמדה הרם של הזכות לחיים וכתב כי ״מדובר בזכות יסוד עילאית ומקודשת״. הוא הזכיר את האיסור לרצוח המופיע בעשרת הדברות ואת ההשקפה היהודית שהאדם נברא בצלם אלוקים.
השופט כתב עוד שהשיטה המשפטית שלנו מבכרת את אינטרס החיים וההגנה עליהם וזה ״המצפן״ שלאורו יש לדחות את הבקשה. ״החיים ניתנו לנו על ידי הבורא, אנו מצווים לעשות כל שלאל ידינו לשמור עליהם, גם אם זיוום דעך״, כתב.
השופט סיכם ש״חיים הם עדיין חיים״ ואת סיומם יש להותיר לבורא. בנסיבות אלה קיבל השופט את עמדת בית האבות ודחה את בקשת הילדים להפסיק את הזנת אמם. בנוסף הוא הוציא צו המחייב את הילדים לפעול לפי הוראות הצוות הרפואי והסיעודי.
לא ניתן צו להוצאות.
לקריאת פסק הדין המלא
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין