יורש ביקש מביהמ"ש: הכרז שהוריי התגרשו

התובע הסביר שהוא זקוק לפסק הדין ההצהרתי כדי למנוע מאימו לזכות בירושת אביו המנוח שלא כדין, לאחר שהשניים חתמו על הסכם גירושין. ואולם השופטת קבעה כי אין הוכחה שהם התגרשו בפועל

בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב עתירת גבר לסעד הצהרתי שלפיו במועד פטירת אביו הוריו היו גרושים. התובע נימק את הצורך בסעד החריג, בכך שאימו מנסה להשתלט שלא כדין על חלקו בירושת אביו, מכוח קשר הנישואים. השופטת לורן אקוקה סילקה את התביעה על הסף, בהיעדר הוכחה לכך שגירושי המנוח והנתבעת הושלמו.

בתביעה שהוגשה לבית המשפט בספטמבר אשתקד סיפר התובע כי אביו המנוח, שהיה יהודי, ואימו הלא יהודייה (הנתבעת) התחתנו בנישואים אזרחיים ב-1989, ועלו ארצה שנה לאחר מכן. לטענתו בשלב כלשהו יחסיהם התערערו, וב-2001 הם חתמו על הסכם גירושים אשר קיבל תוקף של פסק דין באפריל אותה שנה. בהמשך הלך האב לעולמו.

התובע סיפר שהיו לאביו עוד שלושה ילדים שסתלקו לטובתו מהירושה ובכך הוא הפך, למעשה, ליורש היחיד. אלא שלטענתו, אימו הגישה התנגדות לצו הירושה ומאז מנסה במרמה לרשת את עיזבון בעלה לשעבר, הגם שאינה זכאית לכך. בהקשר זה חידד התובע כי אימו אינה יורשת של המנוח על-פי דין, מאחר שהיא גרושתו ולא אלמנתו.

בנסיבות אלה עתר האיש להורות על אכיפת הסכם הגירושין של הוריו, ובתוך כך לתת פסק דין הצהרתי שלפיו הגירושין ביניהם תקפים לכל דבר ועניין, באופן שאימו לא תוכל לרשת את האב שלא כדין.

אין מה לאכוף

אבל השופטת אקוקה קבעה שתביעת האיש תידחה על הסף, אפילו ללא צורך בהגשת כתב הגנה מטעם האם. בראש ובראשונה היא הסבירה שהוראת החוק עליה מבוססת התביעה - סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה - אינה רלוונטית למקרה שלפניה, שכן לא מדובר באכיפת ביצוע איזון משאבים, פירוק שיתוף בנכס של בני זוג או תובענה בעניינו של קטין המחייבת הוראות ביצוע על-ידי בית המשפט.

השופטת הדגישה כי די באמור כדי לדחות את התביעה על הסף, אך עם זאת קבעה שגם לגופו של עניין התביעה נעדרת בסיס. זאת, על רקע הבהרת בית המשפט שעסק בהסכם הגירושים של המנוח והנתבעת, מלפני כחצי יובל, לפיה פסק דינו "אינו חל על נושא הנישואים, אשר הסמכות להתרתם טרם נקבעה". יוצא, לדברי השופטת, שאין בכלל מה לאכוף, שכן פסק הדין אותו מבוקש לבצע לא החיל גירושים על הורי התובע.

"אם לא די בכך", הדגישה השופטת, "הליך של התרת נישואים אינו הליך של מה בכך, ואין די בכך שציינו השניים בהסכם ביניהם על כוונתם להשלים את ההליך כדי להביא להתרת הנישואים". היא הסבירה שהתרת נישואים - המקבילה האזרחית לגירושים בקרב זוגות בני דתות שונות - היא הליך משפטי נפרד וייחודי, המחייב לברר תחילה האם לבית המשפט למשפחה נתונה בכלל סמכות לדון בו.

לאור זאת, הבהירה השופטת לסיום, אין אפשרות לפנות בבקשה לסעד הצהרתי מכוח הסכם גירושים בלבד, מבלי שהוכח כי הגירושים בוצעו בפועל. אשר על כן השופטת סילקה את התביעה על הסף ללא חיוב בהוצאות, משלא התבקשה הגנת האם.

• שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.