הבעל התחייב לשלם לאשתו לשעבר 800 אלף שקלים על זכויותיה בבית בו גרו. הוא טען שההסכם לא הוגן ושאשתו ניצלה את מצבו הנפשי הקשה כדי להטעות אותו. בית הדין הרבני דחה את טענותיו
בית הדין הרבני בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה לביטול חלק מהסכם גירושים שאושר ב-2016 ומחייב את הבעל לשלם לאשתו 800 אלף שקלים עבור זכויותיה בבית בו גרו. אב בית הדין הרב יצחק מרוה והדיינים הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא דחו את טענותיו כי אשתו ניצלה את מצבו הנפשי הקשה שנובע מהתעללות מינית שעבר בילדות כדי לכפות עליו הסכם לא הוגן. נקבע כי התביעה הוגשה בחוסר כנות, בשיהוי קיצוני של שנתיים וללא כל עילה.
הגירושים הגיעו על רקע טענות הבעל לבגידה מצד האישה והמלצת ראש הישיבה בה הוא לומד לסיים עם הנישואים כמה שיותר מהר. את ההסכם ניסח בנו של ראש הישיבה שהוא רב וטוען רבני.
כשנתיים לאחר אישור ההסכם הגיש הבעל לשעבר תביעה לביטול חלק אחד "קטן": ההתחייבות שלו לשלם לגרושתו 800 אלף שקלים על זכויותיה בבית שבו התגוררו.
האיש העלה טענות רבות כנגד ההסכם, המרכזיות שבהן היו שלא הבין את משמעויותיו וחתם עליו לאחר שנכנע ללחצים מצד אשתו, שניצלה את המצב הנפשי הקשה שבו היה שרוי בשל טראומה מהתעללות מינית שעבר בילדותו.
מנגד טענה האישה כי ההסכם נוסח על ידי טוען רבני שמקורב מאוד לגרוש שלה. היא הוסיפה כי מדובר בהסכם הוגן שבמסגרתו ויתרה על בית שבו השקיעה מאות אלפי שקלים ואפשרה לבעלה לשעבר להמשיך ליהנות מדמי שכירות עבור שתי יחידות דיור ששופצו מכספים משותפים. לדבריה, מאז ההסכם הוא הרוויח מהן יותר מחצי מיליון שקל.
נורמלי לחלוטין
אב בית הדין הרב יצחק מרוה והדיינים הרב רפאל זאב גלב והרב שמעון לביא קבעו כי התובע לא הוכיח שום עילה להתערב בהסכם שאושר בבית הדין הרבני לאחר שבדק שבני הזוג מבינים אותו ומסכימים לתנאיו. לא ייתכן, נקבע, שאחרי שיהוי קיצוני של שנתיים, יבוא התובע ויטען שהוטעה ולא הבין מה נכתב בהסכם.
עוד הבהירו הדיינים כי בניגוד לטענות התובע הוא קיבל ייצוג מיטבי מטוען רבני שמקורב אליו, ואין כל בסיס לטענה של ניצול מצד הנתבעת. בהקשר הזה נקבע כי מלבד העובדה שהתובע לא הוכיח את מצבו הנפשי, קשה מאוד להאמין שהטראומה שללה את כשרותו המשפטית. הדיינים ציינו כי בשמונת הדיונים שהתקיימו בתיק הם התרשמו שתובע אדם נורמלי לחלוטין, שפרנס את משפחתו, ניהל פאב והשכיר נכסים, כך שאין בסיס לטענה שלא הבין על מה חתם.
הדיינים הוסיפו כי בסופו של דבר מדובר בהסכם שבו שני הצדדים עשו ויתורים כאלה ואחרים, והבעל מימש באמצעותו את מטרת העל שלו להתגרש כמה שיותר מהר. הדיינים הדגישו שאין הסכם גירושים "סימטרי" ואם הוא אושר אחרי שבית הדין בדק היטב שהצדדים מבינים על מה הם חותמים, אין שום סיבה להתערב בשיקולים של כל אחד מהם אלא במקרים קיצוניים מאוד.
מלבד זאת, הדיינים קבעו כי מדובר בתביעה לא הגונה כיוון שהתובע דרש לבטל את החלק שלא נוח לו בהסכם ולא את ההסכם כולו, וזאת כדי למנוע מהאישה לתבוע את זכויותיה בנכס, כולל נתח מהרווחים שעשה מהשכרת יחידות הדיור.
לאור דברים אלה, הדיינים קבעו כי הסכם הגירושים תקף ודחו את התביעה.
עו"ד אילן גבע
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין