דחיית תביעה לביטול הסכם

הקדמה

עניינו של פסק דין זה - תביעת המבקש לביטול (חלקי) של הסכם הגירושין.

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת 1994. מנישואין אלה נולדו חמישה ילדים.

בשנת 2016 פתחה הנתבעת תיק לגירושין - בהסכמה.

בין הצדדים נכרת הסכם הגירושין בתאריך ב' בחשון תשע"ז - 03.11.16 - נשוא תביעה זו.

טו"ר הרב ז', שהכיר אותם זמן רב, ערך ביניהם את הסכם הגירושין.

הסכם הגירושין אושר בפנינו ביום ד' בכסלו תשע"ז -04.12.16.

תביעה לביטול ההסכם

בתאריך 13.11.18, כשנתיים לאחר אישור ההסכם, הגיש המבקש כתב תביעה בו הוא דורש לבטל את הסכם הגירושין שאושר בפנינו וקיבל תוקף של פסק דין.

בפנינו התנהלו לא פחות משמונה דיונים שכללו עדויות וחקירות, כאשר כל צד פורש את משנתו, ולהלן יפורטו עיקרי טענותיהם.

נקודת המחלוקת שבין הצדדים הינה בעיקר אודות סעיפים 4.3.1-4.3.2, בהם נאמר, כי במסגרת פירוק השותפות שבין הצדדים על התובע לשלם לנתבעת סך 800,000 ש"ח כנגד מלוא זכויותיה בנכס שברחוב מ', בתוך 12 חודשים מיום סידור הגט, באמצעות מכירת הנכס ו/או משכונו, כולו או חלקו, כשבנוסף התובע לוקח על עצמו את החובות המשותפים בסך 169,000 ש"ח.

התובע פירט בפנינו (בסיכומיו בסעיף 7) את מצב נכסי הצדדים ביום פקיעת הנישואין, תוך כדי שהוא מחשיב גם את סכום ה 455,000 ש"ח (14% משווי הנכס) שזהו הסכום שבני הזוג שלמו עבור הסתלקות אחי התובע מהעיזבון.

משכך מעלה התובע (שם בסעיפים 7-8), כי בהתאם לחוק יחסי ממון בסעיף 5(א) והפסיקה, הרי שהסכום שהוא היה צריך לשאת בו הוא בסך 263,000 ש"ח בלבד, ולא בסך 800,000 ש"ח שזהו סכום מחצית מהנותר לאחר ניכוי 240,000 ש"ח שהצדדים השקיעו בנכס, וניכוי חובותיהם המשותפים לבנק ובכרטיסי אשראי בסך של 169,000 ש"ח.

לדבריו, הסכם הגירושין הינו הסכם שאינו הוגן, אשר נכרת ביניהם תוך כדי הטעיה וניצול לרעה של המשיבה את מצבו הנפשי של המבקש, כשהוא סובל מהפרעות אישיות לאור פגיעה מינית שעבר בילדותו.

משכך עותר התובע לבטל את שני הסעיפים הנזכרים בהסכם, המחייבים אותו לשלם לנתבעת את התמורה שכנגד זכויותיה בנכס תוך שנה מעת אישור ההסכם.

תביעה לאכיפת ההסכם בערכאה אחרת

יצוין, כי קודם הגשת התובע את כתב תביעה זה בפנינו, עתרה המשיבה דנן לבית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ (תיק 49574-02-18) בדרישה לאכיפת ההסכם נשוא תביעה זו ולהטלת עיקול על זכויות התובע לטובת הנתבעת דנן בסך 800,000 ש"ח, בהתאם לסעיפי החוזה הנזכרים.

המבקש טוען, שמאחר וההסכם איננו הוגן ואיננו סביר, ונעשה תוך כדי הטעיה וניצול מצוקתו שלו, על כן מן הדין שבית הדין שאישר את ההסכם בזמנו הוא זה שידון בביטולו. לדבריו, עקב פגם שנפל בכריתתו של הסכם זה, הרי שדינו להתבטל, הגם שהוא אושר בזמנו בבית הדין.