בהחלטה הצהרתית חשובה קבע בית הדין הרבני הגדול כי גם אם אחד ההורים סובל ממחלה עדיין אין לשלול ממנו את המשמורת ללא בחינה עניינית של יכולותיו ושל הטיפול שניתן להעניק לו.
בית הדין הרבני האזורי קבע לפני מספר חודשים שהמשמורת על בנם של בני זוג גרושים תינתן לאב ולאם יקבעו הסדרי ראיה במרכז קשר. האם ערערה לבית הדין הרבני הגדול שקבע לאחרונה כי אין לתת ״לפחד ולבורות״ ממחלתה להשפיע על שיקול הדעת ויש לבחון את מסוגלותם של שני הצדדים בד בבד עם יצירת הסדרי ראייה חופשיים בין הבן לאמו.
מזה מספר שנים מתנהל בבית הדין הרבני סכסוך משמורת בין בני זוג, הורים לילד קטן. כל אחד מהם ביקש לקבל את המשמורת המלאה על הילד. האב, שהילד נמצא עמו ועם משפחתו מאז לידתו, טען שהאם אינה מסוגלת לטפל בבנה ואף מהווה עבורו סכנה שכן היא סובלת מדיכאון לאחר לידה ומבעיות אחרות.
פסק הדין של בית הדין האזורי התבסס על חוות דעת רפואית שבחנה את מצבה הנפשי של האם וקבע שהמשמורת המלאה תינתן לאב. עוד נקבע כי הסדרי הראייה בין האם לבנה ייקבעו בהמשך ויתנהלו בינתיים רק במרכז קשר.
האם ערערה על ההחלטה בפני בית הדין הרבני הגדול. בערעור, שהוגש באמצעות עו״ד יגאל בן חיים, נטען כי האם ״קוטלגה״ מראש כאישה הסובלת מבעיות נפשיות מבלי שמסוגלותה ההורית נבחנה לגופו של עניין.
עוד נטען כי החלטת בית הדין מביאה למעשה למצב בו הילד מתייתם מאמו בעודה בחיים והריחוק ביניהם יוצר ניכור הורי ומציאות לא בריאה עבור הילד.
בא כוחה של האישה הדגיש כי בניגוד לחוות הדעת שעליה הסתמך בית הדין ישנן בתיק חוות דעת הפוכות הקובעות שאין מניעה לתת את המשמורת לאם ובוודאי שניתן לאפשר לה הסדרי ראייה חופשיים מחוץ למרכז הקשר.
הבעל, שיוצג על ידי עוה״ד אושרית נבון ושלמה סבן, טען מנגד כי עקב מחלת גרושתו יש סיכון במתן הסדרי ראיה חופשיים ובוודאי שאין להעניק לה משמורת.
יתמות בחיי האם
הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב א׳ אהרן כץ והרב שלמה שפירא מבית הדין הרבני הגדול בירושלים הבהירו שגם אם האם חולה במחלה ״שהפחד והבורות גורמים לאדם מהישוב להירתע מהחולים במחלה זו״, אין מניעה לקבוע לה הסדרי ראייה חופשיים ורגילים ואף משמורת כשהיא מטופלת כראוי.
לדבריהם, הדבר צריך להיעשות לאחר ששירותי הרווחה יבחנו את מסוגלות האם לגופו של עניין ויוודאו שהיא מקבלת את הטיפול הרפואי הראוי. ״חובה על שירותי הרווחה לבחון גם את יכולתו של האב להיות משמורן״, כתבו הדיינים.
הדיינים הוסיפו כי אין ספק שבנסיבות המקרה בהן הבן נמצא רוב הזמן אצל האב יש חשש להתפתחות ניכור הורי בין הבן לאמו, אף שלא באשמת האב. לכן על בית הדין האזורי לפעול במהירות ליצירת האקלים להסדרי ראיה חופשיים בין הבן לאמו ולהידוק הקשר ביניהם כדי למנוע ״מצב של יתמות״ בחיי האם.
עוד קבעו הדיינים שעל האב לשתף פעולה ליצירת קשר ראוי וחם בין הבן לאמו ומדובר בצורך חיוני של הקטין ובחלק מחובותיו של האב כהורה משמורן.
לפסק הדין המלא בתיק 1023714/9
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין