חריג: שופטת חייבה נהג לקרוא לבנו על שם ההרוג בתאונה

העונש יוצא הדופן הוטל על נאשם שגרם למותו של רוכב אופניים לפני כ-3 שנים. שופטי המחוזי הבהירו שאין לכך מקור חוקי – וההוראה בוטלה

ביולי 2019 פגע נהג בתחילת שנות ה-20 לחייו ברוכב האופניים דימה קלישר והרג אותו. הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות והוטלו עליו 9 חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון ל-15 שנה ועונשים נוספים, ביניהם החיוב לקרוא לבן שיוולד לו, אם יוולד, על שם המנוח. ערעור שהגיש הנהג על חומרת העונש נדחה אך שופטי המחוזי ביטלו את ההוראה בעניין השם.

התאונה הקטלנית התרחשה בצומת בית דגן. הנהג הפוגע נסע ברכבו עם חברתו ושתי נערות נוספות. באותה שעה רכב המנוח, דימיטרי קלישר ז"ל, על אופניו בנתיב הימני ביותר מבין שלושה. הנהג נסע גם הוא בנתיב הימני ביותר אך ברגע מסוים עקף מימין שני כלי רכב שנסעו לפניו תוך שימוש בנתיב המיועד לפנייה ימינה בלבד. כשחזר לנתיב הימני הוא לא הבחין במנוח ופגע בו מבלי לעצור או להאט.

הנהג הודה והורשע בגרימת מוות ברשלנות בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. גזר הדין של השופטת הבכירה אטליא וישקין כלל את העונשים הבאים: עבודות שירות למשך 9 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון בפועל לתקופה של 15 שנים, פסילה על תנאי ופיצוי למשפחת המנוח בסך של 20,000 שקל. 

בשולי גזר הדין נקבע, בעקבות הסכמת הנהג, כי "היה וייוולד לו [לנהג] בן זכר, יוסיף לשמו של הנולד את שמו של המנוח דימיטרי ז"ל."

השופטת ציינה בין היתר כי צפתה בסרטון המנציח ההתרחשות בשניות שקדמו לתאונה, וכתבה שלו היה הנהג טורח להישיר מבטו לכיוון התקדמותו, היה מבחין במנוח.

הנהג ערער כנגד חומרת גזר הדין והתמקד ברכיב הפיצוי וברכיב הפסילה בפועל. כמו כן הופנה הערעור כנגד ההחלטה בגזר הדין הנוגעת לחיוב הנהג לקרוא לבנו שייוולד על שם המנוח.

בנימוקי הערעור נטען כי הנהג הוא בחור צעיר ללא עבד תעבורתי משמעותי וכי התאונה מהווה טראומה שתלווה אותו לשארית חייו.

הנהג הלין על כך שהשופטת פנתה אליו ושאלה אותו אם במידה ויוולד לו בן זכר ייקרא שמו האמצעי בשמו של המנוח "דמיטרי". הוא הסביר שהסכים כי חשש שסירובו להצעת בית המשפט תוביל להחמרה בעונש.

באשר למשך הפסילה נטען כי משמעות העונש היא שעד גיל 40 לא יישב הנהג מאחורי ההגה, ובכך תיפגע יכולתו לשקם את חייו, להתפרנס ולחזור לחיים רגילים. 

חוסר הבנה והפנמה

השופטת הבכירה מיכל ברנט, השופט שמואל בורנשטין והשופט עמית מיכלס דחו את הערעור, למעט בעניין ההחלטה על השם. 

הם כתבו כי המערער קיפח חייו של אדם, ובניגוד ל"תחושתו" כי רשלנותו הייתה ברף נמוך, מדובר ברשלנות ברף בינוני – גבוה, אם לא למעלה מכך. הם ציינו כי מדובר בתאונה שהתרחשה באור יום, בכביש רחב ושדה הראיה היה פתוח מכיוון נסיעת המערער למרחק של למעלה מ-290 מטר.

השופטים הוסיפו כי התקשו להבין ולא יוכלו לקבל את טיעוני ההגנה בדבר אי הנוחות של הנהג להגיע למקום עבודתו כפועל יוצא של שלילת רישיונו, והצורך שלו להסתייע לצורך כך בבני משפחתו. ״טיעון זה, המרוכז כל כולו בטובתו האישית של המערער, מצביע יותר מכל על חוסר הבנה והפנמה של המערער לנזק האדיר שגרם במעשיו ובמחדליו״.

עם זאת הם ציינו שלא מצאו מקור חוקי לחייב את הנהג לקרוא לבן שיוולד לו על שם המנוח וההחלטה הזו מבוטלת.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין