בכפוף לפיצוי דיירת: אושר פינוי-בינוי ברמת גן

המחוזי מצא שבעלת הדירה ברחוב הרא"ה הופלתה לרעה, ועל כן זכאית לתשלומי איזון בסך כ-140 אלף ש'. סרבנית נוספת שטענה ל"ניצול חולשתה" – נדחתה

פינוי-בינוי ברמת גן ייצא לדרך, בכפוף לפיצוי אחת הדיירות ב-141,360 שקל – כך קבע לאחרונה המחוזי בתל אביב. השופט גלעד הס מצא שבעלת הדירה, ששטחה כ-105 מ"ר, הופלתה לרעה מבחינה מהותית בשוויון התמורות, ועל כן זכאית לתשלומי איזון. סרבנית נוספת, ששטח דירתה קטן בהרבה, נדחתה וחויבה לחתום: "אם כבר מופלית לטובה".

תחילת הפרשה ב-2014, אז חתמו התובעים – בעלי 35 מ-37 היחידות נשוא ההליך, ברחוב הרא"ה שברמת גן – על הסכם מול יזם להריסה ובנייה מכוח תמ"א 38/2. בהמשך הוסב הפרויקט לפינוי-בינוי, כאשר בהסכם הסופי נקבע שכל דירה תקבל, בין היתר, תוספת שטח של 12 מ"ר. הנתבעות הן בעלות דירות שגודלן כ-60 וכ-105 מ"ר במתחם, המסרבות לחתום.

מכאן התביעה שהגישו תומכי המיזם למחוזי, במרץ 2024, במסגרתה עתרו לקבוע שאי-הסכמת השתיים לחתום מהווה "סירוב בלתי סביר" מצדן, המצדיק הסמכת עורך דין שיחתום במקומן.

להגנתה טענה בעלת הדירה הקטנה שהיא אינה סרבנית, וכי מופלית לרעה "באופן בוטה" משמקבלת במסגרת הפרויקט תוספת שטח של 12 מ"ר בלבד. היא סיפרה על "צרכים מיוחדים שלא זכו למענה" וטענה "לניצול לרעה של הליכי משפט נגד דיירת מוחלשת", שקנתה את דירתה היחידה "בעבודת כפיים רבת שנים".

אף בעלת הדירה הגדולה טענה שאינה מתנגדת עקרונית לפרויקט, ואולם לדעתה ההסכם מפלה אותה לרעה. לעמדתה הענקת תוספת שטח אחידה לכלל הדירות אינה שוויונית ולא מהווה, בנסיבות העניין, תמורה סבירה והוגנת – כך שסירובה לחתום הינו סביר.

יחס שווה לשווים ושונה לשונים

השופט הס קיבלה טענה זו. הוא הסביר שחלוקת תמורות "כך שכל דירה מקבלת תוספת זהה בשטחה ובשוויה – ללא התחשבות בשטח הדירה במצבה הקודם, וללא התחשבות בחלק היחסי של הדירה ברכוש המשותף במצב הקודם – אינה עומדת בכלל השוויון הפסיקתי לבחינת סבירות הסירוב, ומכאן יש בה להוות, באופן עקרוני, הצדק לסירוב לחתימה על ההסכם".

השופט הבהיר, לעניין זה, כי הדעה המקובלת במשפט הישראלי הינה ש"שוויון" משמעו שוויון מהותי ולא טכני-פורמאלי, כלומר הענקת יחס שווה לשווים ושונה לשונים.

ברמת היישום, ועל הרקע הזה, מצא השופט להבחין בין שתי הנתבעות: למסקנתו בעוד בעלת הדירה הגדולה אכן מופלית לרעה במסגרת ההסכם, ועל כן זכאית לפיצוי בדמות תשלומי איזון, בעלת הדירה הקטנה, הלכה למעשה, מופלית לטובה אם כבר, בהתחשב בעובדה שהתוספת שעתידה לקבל מהווה כ-20% משטח דירתה הנוכחית.

"בחינת ההסכם מגלה כי אין כל 'ניצול לרעה' של חולשתה", כתב השופט ביחס לבעלת הדירה הקטנה. "היא אמורה לקבל מכוח ההסכם דירה בת 72 מ"ר, עם מרפסת נאה, ממ"ד, כאשר הבניין בנוי בהתאם לתקן הנדרש לחיזוק כנגד רעידות אדמה. לא ברור כיצד קבלת דירה חדשה, תוספת של כ-20% לשטח הדירה, מרפסת וחניה – והכל מבלי לשלם דבר – מהווים ניצול חולשתה לרעה. ההיפך הוא הנכון".

בסופו של יום קבע השופט שהפרויקט ייצא לפועל, כאשר ביחס לבעלת הדירה הקטנה ימונה עורך דין שיחתום בשמה על הסכם הפינוי-בינוי, בעוד שביצוע העסקה מול בעלת הדירה הגדולה יהיה בכפוף לתשלום דמי איזון לטובתה בסך 141,360 שקל. בעלת הדירה הקטנה חויבה בהוצאות של 7,500 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד עודד זגורי ועו"ד קרן מישייב
• ב"כ הנתבעת 2 (בעלת הדירה הגדולה): עו"ד נוריאל אור
• הנתבעת 1 (בעלת הדירה הקטנה) לא הייתה מיוצגת

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.