עמותה שפיטרה עובדת לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים טענה כי היא לא זכאית לפיצויי פיטורים או לשכר עבור חודשי העבודה האחרונים שלה משום שרקמה נגדה קנוניה ולקחה חלק במפלתה. בית הדין לעבודה דחה את טענותיה.
עמותת "אחווה", המעסיקה אנשים עם מוגבלויות, חויבה לאחרונה לשלם כ-60 אלף שקל פיצויים והפרשי שכר לעובדת שפוטרה לאלתר בטענה שהתנהלותה ה"פלילית" הביאה אותה לקריסה כלכלית. השופטת קרן כהן מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבעה כי העמותה לא הוכיחה את הטענות הקשות שהעלתה כלפי העובדת, וגם אם הייתה מוכיחה אותן, הן לא חמורות דיין כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.
העובדת שימשה במשך כ-16 שנים (2001-2017) כמנהלת תכניות לקידום עולים עם מוגבלויות וכסגנית מנהלת ההוצאה לאור של העמותה.
בשלב מסוים העמותה נקלעה לקשיים כלכליים לאחר שעיריית חיפה וארגון הג'וינט החליטו להפסיק לתקצב אותה בשל "התנהלות לא תקינה" – מה שהוביל לכך שכיום שוקלת מחלקת האכיפה ברשות התאגידים להגיש בקשה לפירוקה.
בתחילת 2017 זומנה העובדת, כמו עובדים רבים אחרים, לשימוע טרם פיטורים עקב מצבה הכלכלי הקשה של העמותה וחוסר הבהירות לגבי עתידה. כשבוע לאחר השימוע העובדת פוטרה לאלתר, וביוני שנה שעברה הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה של 5 חודשים וזכויות סוציאליות נוספות.
בכתב ההגנה העמותה הכחישה באופן גורף את זכאותה של התובעת לתשלום כלשהו. היא טענה כי התובעת פוטרה משום ש"רקמה קנוניה" עם גורמים בעיריית חיפה וארגון הג'וינט במטרה "לחבל בעמותה ולגזול ממנה משאבים" וכי "התנהלותה הפלילית" היא שהובילה לפיטוריה.
עוד נטען כי התובעת פעלה במקרים רבים ללא סמכות והתחייבה בשם העמותה בהתחייבויות כספיות ללא כל רשות מצד הממונים עליה.
פיטורים הם עונש מספיק
בשלב הראשון השופטת כהן קבעה כי מאחר שאין מחלוקת שהתובעת פוטרה, לא צריכה להיות מחלוקת על זכאותה לתשלום הפיצויים.
טענת העמותה כי הזכאות לפיצויים נשללה מהתובעת עקב התנהלותה נדחתה.
השופטת סברה כי העובדה שאף אחת מהטענות הקשות נגד התובעת לא הועלו בפני לפני השימוע, במהלכו או אחריו מחלישה את גרסת העמותה.
מכל מקום, גם אם הטענות היו מוכחות, הרי שלכל היותר ביצעה התובעת הפרת משמעת חמורה או חבלה במהלך התקין של העבודה – מעשים שאינם חמורים דיים כדי לשלול ממנה פיצויי פיטורים.
בהקשר זה השופטת העירה כי התפיסה היא שלמעט מקרים חריגים, אין לשלול מעובד שפוטר זכות סוציאלית כפיצויי פיטורים, שהרי הפיטורים הם עונש חמור כשלעצמו.
עוד נפסק כי מאחר שהתובעת פוטרה לאלתר היא זכאית לדמי הודעה מוקמת. כמו כן העמותה חויבה לשלם לה שכר עבור חודשי העבודה האחרונים, דמי הבראה והפרשי פנסיה.
השופטת הבהירה כי אף שאין לה ספק שהתובעת, כמו עובדים אחרים כולל המנכ"ל, פוטרה משום שלעמותה לא היה תקציב להמשיך להעסיק אותם, אין זה "תירוץ" לשלילת זכויותיה.
עם זאת, השופטת הקלה על העמותה ולא פסקה לתובעת פיצויי הלנת שכר "משאין חולק כי שכרה של התובעת לא שולם עקב היעדר יכולת כלכלית של הנתבעת".
בסופו של דבר העמותה חויבה לשלם לתובעת כ-60 אלף שקל עבור זכויותיה בנוסף ל-8,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
- ב"כ התובעת: עו"ד לב שניידר
- ב"כ הנתבעת לא צוין בפסק הדין
עו"ד אלישר זקרי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.