לפסק הדין בעניין עודד גולן נ' מדינת ישראל
בית המשפט העליון דחה ערעור שהגיש אספן עתיקות ידוע, כנגד הרשעתו בסחר עתיקות ללא רשיון. בפסק דינו, הדגיש ביהמ"ש את החשיבות במניעת התופעה שהפכה למכת מדינה.
המדינה הגישה כתב אישום כנגד אספן עתיקות ותיק, המונה עשרות אישומים שונים הקשורים בפעילות בתחום העתיקות ובין היתר, זיוף, מכירת עתיקות וסחר לא חוקי.
בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה בסופו של דבר את האספן הנודע ממרבית האישומים, כך שלבסוף הוא הורשע בשלושה אישומים בלבד: זיוף עתיקות, החזקת רכוש הנחשד כגנוב וסחר לא חוקי בעתיקות.
פגיעה בתיעוד היסטורי
לאחר שהעיר על החומרה שבביצוע שוד עתיקות, אשר פוגע ביכולת התיעוד של עם ישראל בארצו, ומנגד התחשב בעובדה כי האספן נעדר עבר פלילי, גזר עליו עונש של 30 ימי מאסר בפועל , 60 ימי מאסר על תנאי, והטיל עליו קנס כספי בסך 30 אלף שקל.
האספן, שחש כי עונשו חמור במיוחד, ערער על הרשעתו ועל גזר דינו בפני בית המשפט העליון.
בערעורו, טען האספן כי המדינה לא הוכיחה כי הפריטים המנויים בכתב האישום הם אכן "עתיקות" כהגדרתן בחוק.
בנוסף, הוא טען כי לא הוכח שמוצא העתיקות בישראל ולכן לא ניתן להסיק כי המדינה היא בעלת העתיקות. אם הבעלות אינה של המדינה, טען, אין להאשימו באחזקת פריטים גנובים.
עוד טען, כי מאחר שאינו עוסק דרך קבע בממכר עתיקות, הוא כלל אינו זקוק לרשיון מסחר בהן.
כמו כן, הוסיף לטעון בדבר אכיפה בררנית מצד המדינה בהשוואה לסוחרי עתיקות אחרים המעורבים בפרשה ואשר לא הוגשו כנגדם כתבי אישום כלל.
המדינה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, האספן עצמו הודה בכך שהפריטים הם "אמיתיים" ולכן היא לא זקוקה להביא על כך ראיות.
לסיום, השיבה המדינה כי האספן לא הניח תשתית ראייתית להוכחת טענתו לאכיפה בררנית.
אספנות לא חוקית אינה מעידה על אהבת הארץ
"לא ארץ חדשה היא ארצנו, וכמעט כל פיסת קרקע בה חושפת טפח של היסטוריה ומכסה טפחיים ממנה. תנאים אלה יוצרים "גן עדן" לפעילות ארכיאולוגית, מחד גיסא, אך גם סכנה רבה לאובדנם של אוצרות קדומים, מאידך גיסא", כתבה השופטת דפנה ברק ארז בפתח דבריה וציינה את החשיבות שבמניעת התופעה האסורה של גניבת עתיקות.
השופטת חידדה את הקושי באכיפת הדין באשר לסחר לא חוקי בעתיקות, בצל הנסיבות הגיאו-פוליטיות של ישראל, המאפשרות סחר שלא כדין בממצאים ארכיאולוגיים שמגיעים לשטחה מאזורים שאינם נתונים לדין הישראלי. מציאות זו, קבעה השופטת, "מחייבת תשומת לב מיוחדת של רשויות האכיפה".
עוד היא הוסיפה, כי יש צורך גם בשינוי תודעתי כולל: "בתחום של שמירת הטבע חונכנו כבר להבין שקטיפת פרחים מוגנים להנאת הפרט היא פעולה אסורה... בדומה לכך, גם בתחום הארכיאולוגיה, נדרש תהליך של הכשרת לבבות וטיפול ההבנה ש'קטיפתן' של שכיות חמדה עתיקות מקרקע המולדת אינה אספנות המעידה על אהבת הארץ וההיסטוריה שלה, אלא חמדנות מזיקה, שבה יש להילחם".
לגופו של עניין, קבעה השופטת, כי אין לצפות מהמדינה להוכיח עניינים אשר הנאשם הודה בהם במפורש, כמו היות הפריטים בגדר 'עתיקות'. מדיניות כזו אינה יעילה ומהווה בזבוז של משאבים ציבוריים, פסקה.
כמו כן, נקבע כי האספן לא הוכיח שרכש את הפריטים העתיקים על פי חוק, ולכן הוא מנוע מלטעון כי הבעלות בהן אינה שייכת למדינה.
לעניין האכיפה הבררנית, הסכימה השופטת עם המדינה וקבעה כי האספן לא עמד בנטל להוכחת טענתו.
באשר לעונש מצאה השופטת, כי גזר הדין שהוטל על האספן אינו קשה או חמור יתר המידה. לפיכך, דחתה השופטת את הערעור, בהסכמתם המלאה של חבריה להרכב, השופטים י' דנציגר ונ' סולברג.
לפסק הדין בעניין עודד גולן נ' מדינת ישראל
למדור: פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.