למרות תמונות וסרטונים שהעידו על בור, העירייה התעקשה שמדובר ב"קילוף" בלבד, ונציגה התלונן כי "יש תחושה שבתי משפט יחייבו את העירייה לסחוב את האנשים בעגלות". השופט לא הצניע את דעתו.
בית משפט השלום ברמלה קיבל את תביעתה של קשישה בת 85 שנפלה במדרכה ונחבלה קשות בכתפה. השופט דב גוטליב פסק לזכותה פיצויים בסך 94,500 שקל, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת על עיריית נתניה.
המקרה התרחש במאי 2012 כאשר התובעת הייתה בת 80, בדרכה למועדון הקשישים בעיר. לטענתה, בזמן שהלכה על מדרכה מסוימת, ליד מעבר חצייה רגלה נתקלה בשקע שיצר הפרש גבהים. כתוצאה מכך היא נפצעה בכל חלקי גופה, ואף סבלה משבר בכתפה. "הרגל נכנסה בפנים ונפלתי", סיפרה בבית המשפט.
לתביעתה היא צירפה חוות דעת אורתופד שלפיה נגרמה לה נכות בשיעור של 10%. כמו כן, צורפו תמונות וסרטון של המקום.
התביעה הוגשה נגד עיריית נתניה וחברת הביטוח הראל. הן מצדן טענו כי לא מדובר ב"מפגע", אלא בקילוף שטחי של האספלט, שכוסה בחול מהודק.
עוד הן טענו כי העירייה פועלת לפיקוח ולשיפוץ מדרכות העיר לפי נוהל מסודר, וכי התובעת הייתה צריכה להתאים את עצמה למצב המדרכה.
לא עבד בעירייה
לעומת עדותה של התובעת, אותה מצא השופט גוטליב כסדורה ואמינה, גרסתן של הנתבעות לא זכתה לשבחים.
השופט ציין כי ניכר היה במהלך עדותו של נציג העירייה – מנהל אגף אחזקות בעירייה – שאף על פי שהוצגו בפניו תמונות ברורות של המפגע ואף סרטון וידאו שחזור התאונה, הוא התעקש לראות בליקוי רק פגם אסתטי.
"עיון בתמונות ובסרטון אינו מותיר כל מקום לספק כי מדובר במפגע ברור גלוי נרחב ומסוכן במדרכה. בנסיבות אלה וממכלול עדותו של עד הנתבעות בפניי, כפי שפורט לעיל, התקשיתי לתת אמון בעדותו", כתב השופט.
יתרה מכך, השופט ציין כי אותו עד כלל לא עבד בעיריית נתניה במועד האירוע, ותצהירו לא נכתב מידיעה אישית אלא על סמך מידע שקיבל מאחרים.
בהיבט המשפטי, השופט הזכיר כי "באחריות עירייה לשמור על תקינות רחובותיה, לא כל שכן, על המדרכות שבה, עליהן פוסעים יום-יום עשרות הולכי רגל". בהקשר זה השופט הסביר כי מדרכה לא חייבת להיות "מישור גיאומטרי", אולם כאשר מדובר בליקוי כה משמעותי, הרי שעל העירייה לתקן אותו מבעוד מועד.
כמו כן, השופט הפנה לכך שלמרות טענותיה, העירייה לא צירפה דוחות פיקוח באזור הלוונטי, ולא ניתן כל הסבר לדבר.
בהמשך פסק הדין השופט החליט לייחס לתובעת 10% מן האשמה לתאונה, וזאת כיוון שמדובר בסביבה המוכרת לה, בתאורה מלאה (המקרה אירע בשעת בוקר), בסמוך לביתה.
לאחר מכן השופט ניתח בהרחבה את הנזקים מהם סבלה התובעת, ובסופו של דבר הורה לנתבעות לשלם לה פיצויים בסך 94,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי.
יש לציין כי בתוך כך השופט מתח ביקורת על דברי נציג העירייה שהעיד כי "נוח להאשים את העירייה... אנשים לא מסתכלים על עצמם. יש תחושה כזו שבתי משפט יחייבו את העירייה לסחוב את האנשים בעגלות".
ביחס לאמירה זו השופט חזר על כך שהמפגע הנטען הוא פשוט "בור" במדרכה, וציין כי "חזקה על עיריות לצפות נזקים אפשריים בנסיבות מעין אלו ולהפוך את המרחב העירוני לנגיש ולבטוח יותר עבור כלל התושבים, לרבות ובמיוחד עבור אוכלוסיית הקשישים ואנשים עם מוגבלויות הפוסעים בשטחיהן".
עו"ד טל זהבי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין