אדם שסובל מאז מלחמת יום כיפור מתסמינים קשים של דיכאון וחרדה ביקש הכרה מקצין התגמולים אך נדחה. בערעור נקבע כי יש קשר סיבתי בין מצבו לבין השירות הצבאי
ועדת ערר מכוח חוק הנכים קיבלה לאחרונה חלקית ערעור שהגיש אדם כבן 70 על החלטת קצין התגמולים מ-2017 שלא להכיר בו כנכה עקב מצבו הנפשי. הוועדה קבעה כי החוויות הקשות שעבר האיש במלחמה, וביניהן התקפה של מטוסים סורים, חשיפה לפצועים וגופות וניסיון התאבדות, גרמו לו להפרעה פוסט טראומטית ולחוסר יכולת לתפקד. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי יש לייחס 30% ממצבו הנפשי למשבר שחווה בעקבות פטירת בתו התינוקת.
האיש, יליד שנת 1949, גויס במלחמת יום הכיפורים לשירות מילואים בצו 8, הוצב כנהג בחיל השריון, וצוּות ליחידה חדשה שבה לא הכיר איש.
הוא סיפר כי ביום הראשון למלחמה עלה בשיירה לרמת הגולן. יום או יומיים לאחר מכן כשנסע שוב בשיירה, היא הותקפה על־ידי מטוסים סוריים. אחד המטוסים נפגע ונפל כ־100 מטרים מהמקום שבו היה. לדבריו, חש את חומו של המטוס הבוער בפניו, החל להקיא, קצף יצא מפיו והוא איבד את הכרתו.
הוא הוסיף כי לאחר כשלושה שבועות הוצב במיתלה. אז אמר לו אחד הקצינים כי עליו לרדת לתעלה עם קומנדקר. הוא נמלא בפחד, בכה והתנגד אך הקצין התעקש. בעקבות זאת הוא הלך לאוהל, דרך את נשקו וכיוון אותו לעצמו. בדרך נס הגיע חייל למקום ולקח ממנו את הנשק. לאחר מכן הוא נשפט על ניסיון התאבדות ונידון ל-35 ימי מחבוש.
לדבריו, מאז המלחמה הוא סובל מהתקפים ומחרדות – נבהל ובוכה גם מדברים פעוטים, חרד ועצוב, מתקשה לישון בלילות ומתעורר מסיוטים. בנוסף הוא נמנע מחברת אנשים, נוטה להסתגר ולהתבודד והפך לשבר כלי.
האיש ציין כי בשנת 1991 פקדה טרגדיה נוספת את המשפחה. בתו התינוקת נפטרה 18 ימים לאחר לידתה.
קצין התגמולים טען כי אין קשר נפשי בין מצבו הנפשי של המערער לבין שירותו הצבאי. לדבריו, הוא אינו סובל ולא סבל בעבר מהפרעה פוסט טראומטית אלא מהפרעה דיכאונית שאובחנה בשנת 2008 וטופלה.
קצין התגמולים ציין כי קיים פער בין תלונות המערער לבין התיעוד הרפואי שמעלה כי הוא סבל אמנם מהפרעה חרדתית בסמוך למלחמת יום הכיפורים, אך זו חלפה בשנים שלאחר מכן.
חשש שיאשפזו אותו
יו״ד ועדת הערר, השופטת נילי מימון, כתבה כי עדות המערער והעדים מטעמו היו מהימנות. היא הוסיפה שמהראיות עולה כי המערער אובחן בסמוך לאירוע הטראומטי במלחמת יום כיפור כסובל מהלם קרב. כמו כן, כל התסמינים של הפרעה פוסט טראומטית, ובכלל זה מצוקה מתמשכת עקב חשיפה למוות, מתקיימים אצלו.
היא הבהירה כי הטענה שאין תיעוד במשך השנים לתלונות איננה מצביעה על היעדר קיומה של ה־PTSD או על חלוף מצב זה. השופטת כתבה שניכר כי לאורך כל הדרך המערער פחד ללכת לטפל בבעייתו מחשש שיאשפזו אותו, יתנו לו זריקות ולא יהיה מפרנס למשפחה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי המערער אכן סבל וסובל מפוסט־טראומה, אשר נמשכת מאז האירוע במלחמת יום כיפור ועד עתה, וכי קיים קשר סיבתי בין מצבו זה לבין שירותו הצבאי.
עם זאת לדבריה, ניכר כי אירוע פטירת התינוקת היה משמעותי מאוד בחיי המערער ואשתו והעמיק את מצבו הדכאוני. לפיכך, יש לזקוף רק 70% מהנכות הנפשית הכוללת שלו לאירועי הלחימה.
המשיב חויב בהוצאות בסך 8,000 שקל וכן בשכר טרחת המומחה מטעם המערער.
- ב״כ המערער: עו"ד יאיר מאק
- ב״כ המשיב: עו"ד יואב דור מטעם פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)
עו"ד אורי צפורי
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין