בית המשפט למשפחה בתל אביב קבע שהבורר, שדן בסוגיה בהתאם להסכם ממון שנחתם בין הצדדים ב-2014, לא נתן לבעל "הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו".
בני הזוג נישאו ב-2014 ונולד להם ילד אחד. לשניהם היו אלה נישואים שניים. לפני שנישאו, חתמו השניים על הסכם ממון שקבע שבמקרה של פרידה ההכרעה בסוגיות בהן עוסק ההסכם, כולל מזונות אישה, תימסר לבוררות אצל הרב שערך את ההסכם.
כשנה לאחר הנישואים הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני, שבהתאם להסכם, הפנה את הצדדים לבורר. במאי 2015 פסק הבורר שהגבר חייב במזונות אישה של 5,500 בחודש.
כשלושה חודשים לאחר מכן האישה הגישה לבית המשפט למשפחה בתל אביב בקשה לאכוף את פסק הבוררות.
הגבר מצדו, התנגד. הוא טען שהוא נאלץ לחתום על הסכם הממון תחת איומים ולחץ מצידה של האישה. לדבריו, הנוסח הסופי של ההסכם הוצג לו רק תחת החופה והוא חתם בלית ברירה.
עוד לדבריו, כחודש לאחר הנישואים הופיע בביתם הרב שערך את ההסכם ודרש מהם לחתום על סעיף נוסף שמסמיך אותו להיות בורר יחיד בכל סכסוך הקשור להסכם. מאחר שהוא ראה ברב סמכות דתית רוחנית נכבדה, הוא לא יכול היה לסרב לדרישה. בנסיבות אלה לטענתו, סעיף הבוררות אינו תקף.
טענה נוספת שהעלה הגבר הייתה שיש לבטל את פסק הבוררות מאחר שהבורר ניהל שיחות ופגישות עם האישה ביחידות ללא נוכחותו מבלי שניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו. לדבריו, הוא לא התייצב לדיון המשותף שקבע הבורר כי לא חש בטוב ובשיחה טלפונית הבורר הבטיח לו שייפגש עמו בטרם תתקבל הכרעה סופית אך הוא לא עשה זאת.
האישה טענה מנגד שהחתימה על ההסכם נעשתה על רקע הסכמה משותפת ולאחר שהוחלפו בין הצדדים טיוטות רבות כך שאין בסיס לטענות העושק והכפייה. לדבריה, הבורר שוחח עם הבעל טלפונית במהלך הדיון ובנסיבות אלה אין עילה לבטל את הפסק.
לא חש בטוב
השופטת איריס ארבל-אסל קבעה שהסכם הבוררות תקף. לדבריה, מדובר באדם בוגר, גרוש ואב לילדים מנישואיו הקודמים שהיה חופשי לבחור שלא להינשא לאישה אם היו לו השגות ביחס להסכם. כמו כן, הראיות הצביעו על כך שאין ממש בטענה שההסכם הוצג לו לראשונה מתחת לחופה וניכר שהצדדים גיבשו את עיקרי ההסכמות עוד קודם לכן.
עם זאת לדבריה, הוכח שלא ניתנה לגבר הזדמנות נאותה להעלות טענות ולהביא ראיות בפי הבורר והדבר מצדיק את ביטול פסק הבוררות מטעמי צדק.
לדבריה, מהראיות אלה שהגבר לא התייצב לדיון שקבע הבורר בשל אחת משתי סיבות: סירובו להופיע לדיון בו נוכחת האישה ותלונתו שאינו חש בטוב.
השופטת הבהירה שאם הסיבה לאי ההתייצבות הייתה אך ורק חוסר רצונו של הגבר להשתתף בדיון בו נוכחת האישה, נכון היה לתת פסק היעדרות בהיעדרו. ואולם, מאחר שהגבר הצהיר במקביל שהוא חולה, ויידע את הבורר על כך, נכון היה לתת לו ליהנות מהספק ולקבוע מועד חלופי, תוך אזהרה שאם לא יופיע גם אליו – תתקבל ההכרעה בהיעדרו.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שפסק הבוררות בטל.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אמג'ד עאסי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין