אלא שהפעם, הביקורת שהשמיע העליון נגד ההסכם הרבה פחות חריפה ושלילית. דעה
בשנת 1994 הגשתי עתירה במסגרת בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה הישראלית בענין הסכם קואליציוני שאמור היה להיחתם ובו תנאי "עוקף בג"צ" עם תנועת ש"ס; הסכם "עוקף בג"צ" זה היתנה הסכמה לחקיקה עוקפת כל פסק דין שלא יתאים למסגרת הסטטוס קוו הדתי.
החשש שלי היה כי הסכם קואליציוני עוקף בג"צ זה יעקר מתוכנם פסק דין ליברליים של בית המשפט העליון כמו בג"צ 1000/92 בבלי נגד בית הדין הרבני שהשווה את זכויות האישה לרכוש משותף בבית הדין הרבני.
כאשר הגשתי את העתירה הייתי בדעה כי בית המשפט העליון אמור להתערב אקטיבית ולאסור את חתימת ההסכם, אלא שרוב שופטי בית המשפט העליון סברו אחרת.
כאשר עיינתי בעתירה נגד ההסכם הקואליציוני בין נתניהו לגנץ, לא העליתי על דעתי שבית המשפט העליון ישנה עמדתו. יש להביא בחשבון כי בדיון בבג"צ הקודם ישב השופט ברק שדעתו יחד עם דעתו של השופט אור תמכו בעתירה ואילו רוב ההרכב (השופטים שמגר, גולדברג וחשין) קבע בניגוד לדעתו. קשה היה לצפות שבית משפט העליון בהרכב הנוכחי יהפוך הלכה שנקבעה על ידי ההרכב האקטיביסטי שהיה בזמנו של השופט ברק.
יש לציין את עיקר ההלכה שנקבעה עכשיו בתיק בג"צ נגד הסכם נתניהו – גנץ. "הסכמים קואליציוניים נדונו בעבר בבית משפט זה, ונקבע כי תוכנו של הסכם קואליציוני נתון לביקורת שיפוטית וחלים עליו עקרונות המשפט הציבורי (ראו, מיני רבים, בג"ץ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 839 (1991) (להלן: עניין ז'רז'בסקי); וכן ראו בג"ץ 5364/94 ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1) 758, 781 (1995) (להלן: עניין ולנר)). עם זאת, הודגש כי מן הראוי שבית המשפט ינהג איפוק רב בבואו לבחון הסכם קואליציוני ו"יימנע מהתערבות העלולה לגרום לפגיעה בחופש הפעולה הפוליטי ובעיקרון היסודי של שיטתנו בדבר הפרדת הרשויות" (עניין אורלב, פס' 12 לחוות דעתה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש). בית משפט זה נמנע בעבר מלקבוע רשימה סגורה של עילות בגינן ניתן לקבוע כי סעיף בהסכם קואליציוני בטל, אך ככלל נקבע כי כאשר יימצא בהסכם סעיף הלוקה באי חוקיות או הנוגד את תקנת הציבור ופוגע בערכי היסוד שבבסיס השיטה המשפטית שלנו, יצהיר בית המשפט כי תנאים אלה בטלים (עניין ז'רז'בסקי, בעמ' 836; עניין ולנר, בעמ' 823)."
השוני בשני המקרים הוא שהביקורת שהעלה בית המשפט העליון לגבי ההסכם נשוא בג"צ ולנר הייתה חריפה ושלילית בהרבה מהביקורת שהשמיע אותו בית משפט לגבי הסכם נתניהו-גנץ.
מכאן גם התוצאות השונות בשני המקרים; בשל הביקורת החריפה שמתח בית המשפט העליון נגד ההסכם הקואליציוני בשנת 1994, לא נחתם בסופו של יום ההסכם הקואליציוני עוקף הבג"צ ואילו במקרה העכשווי ההסכם עומד להתבצע.
- למען השקיפות: עו"ד זאב ולנר היה עותר בבג"צ 5364/94 זאב ולנר נ' יו"ר מפלגת העבודה הישראלית וכן ייצג את העותרת בבג"צ 1000/92 בבלי ; עו"ד ולנר הינו יזם ויו"ר אתר המשפט הישראלי "פסקדין", מרצה במכללת אונו, מתמחה בדיני ירושה ומשפחה, ויו"ר משותף בוועדת ירושה וצוואות בלשכת עורכי הדין בישראל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין