יורש האדמה שעליה נבנו שני הנכסים לא ערך הסכם ממון, ובנסיבות אלה קבע בית המשפט שאשתו לשעבר זכאית למחציתם
אישה תקבל מחצית משני בתים שנבנו על קרקע שקיבל בעלה בירושה לפני הנישואים. כך פסק לאחרונה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה. משלא נערך הסכם ממון הקובע אחרת, ומשהנכסים נבנו במהלך חיי הנישואים תוך לקיחת משכנתה משותפת בסך מיליוני שקלים - קבעה השופטת מורן ואלך-ניסן שהם משותפים לצדדים בחלקים שווים. תביעת סילוק יד שהגיש הבעל נדחתה, והוא חויב בהוצאות.
הצדדים נישאו זה לזו במרץ 2009 והביאו לעולם שתי בנות (17, 14). עוד בטרם החתונה ירש הבעל מספר מגרשים, כשעל אחד מהם הוקמו במהלך תקופת הנישואים שני בתים: האחד שימש למגורי המשפחה החל מ-2014, ואילו האחר הושכר לאחרים. ב-2020 הצדדים נפרדו והבעל עבר לגור בקרוואן.
בתביעה שהגישה לבית המשפט בתחילת 2022, באמצעות עו"ד איתי ביטון ועו"ד גיא אברהמי ממשרד ביטון-אברהמי, עתרה האישה לאזן את כלל הרכוש שצברה עם בעלה בתקופת הזוגיות, ובכלל זה הבתים שהוקמו על הקרקע שהתקבלה בירושה.
מנגד טען הבעל, שיוצג באמצעות עו"ד אליהו מזרחי ועו"ד נוי יוספזון בוסני, כי בינו לבין פרודתו נהגה במשך שנות הנישואים הפרדה רכושית מוחלטת, וכי מעולם לא התכוון לשתף אותה בירושה שקיבל מהוריו המנוחים, לרבות הבתים שבמוקד ההליך. במקביל לכתב ההגנה הגיש תביעה משל עצמו, לסילוק יד התובעת מבית המגורים.
נוצרה הסתמכות
אבל השופטת ואלך-ניסן קבעה שהצדק עם האישה. היא נימקה ששילוב הקמת הבתים במהלך נישואי הצדדים יחד עם נטילת משכנתה משותפת בסך מיליוני שקלים והיעדרו של הסכם ממון הקובע אחרת, מצדיק לפסוק כי הבתים משותפים לבני הזוג בחלקים שווים.
"האיש לא דרש מהאישה לחתום על הסכם ממון בשום שלב - לא במועד היכרותם, לא במועד הנישואין ואף לא במועד שבו הצדדים נטלו משכנתא משותפת בסך 2,700,000 שקל, כך שלא הוכח כי האיש אי-פעם הבהיר לאישה שאין לה כל זכות בנכסים אלו, ונוצר אינטרס הסתמכות לגיטימי של האישה על נכסים אלו כנכסים משותפים", נכתב בפסק הדין.
בהקשר לכך הזכירה השופטת פסיקה שלפיה לקיחת הלוואה משותפת בסך 60 אלף שקל בלבד, עבור תשלום היטל השבחה, מהווה "דבר מה נוסף" לצורך קביעת שיתוף בנכסים. מכאן, שקל וחומר הוא הדין במקרה שלפניה - בו, כאמור, נלקחה משכנתה משותפת בסכום גבוה בהרבה.
לכך הוסיפה השופטת את העובדה שהצדדים התגוררו יחד באחד הבתים, החל מסיום בנייתו ב-2014 ועד לפרידתם ב-2020, וכן את העובדה שחלק מדמי השכירות של הנכס השני הופקדו לחשבונם משותף.
לבסוף הבהירה השופטת שזכאות האישה אינה מוגבלת לחלק הבנוי בלבד. "משהגעתי למסקנה כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לבתים שנבנו על המגרש, הרי שאין בסיס להחריג מגדר השיתוף את הקרקע עליה נבנו הבתים כפי שהתקבלה בירושה טרם הנישואין", כתבה.
אשר לתביעת סילוק היד שהגיש הבעל, השופטת הסבירה שנוכח התוצאה אליה הגיעה - הרי שאין מקום להורות על פינוי האישה מהבית, אלא היא תצא במועד המוסכם מול הרוכשים שיקנו אותו במסגרת הליך פירוק השיתוף. נוכח קבלת התביעה הרכושית ודחיית תביעת הפינוי חויב הבעל לשלם לפרודתו שכ"ט עו"ד בסך 40 אלף שקל והוצאות משפט.
- ב"כ האישה: עו"ד איתי ביטון ועו"ד גיא אברהמי ממשרד ביטון-אברהמי
- ב"כ הבעל: עו"ד אליהו מזרחי ועו"ד נוי יוספזון בוסני
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.