בית המשפט קבע שבין השניים נכרת הסכם שלפיו האם תעבור לגור עם אחד האחים ובתמורה הוא ייגבה את דמי השכירות מדירת ההורים. בפסק הדין צוין שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב
השופטת אלה מירז דחתה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אחיו בה דרש לקבל חלק מדמי השכירות שנגבו עבור השכרת דירת הוריהם. השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי לאחר מות האב הצדדים הסכימו שאמם תעבור לגור עמו ובתמורה דמי השכירות יעברו אליו במלואם. השופטת קבעה שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך התכחשות להסכמה זו ובשיהוי קיצוני.
אביהם של הצדדים נפטר ב-2007 ואמם הסתלקה מחלקה בעזבון בעלה המנוח לטובת שני בניהם. ביוני 2019 ולאחר הגשת התביעה היא הלכה לעולמה.
במרכז המחלוקת נמצאת דירת מגורים משותפת לאב ולאם, שבמועד הגשת התביעה מחציתה הייתה רשומה על שם האם ועל שם כל אחד מהאחים היה רשום רבע (כיורשי חלקו של האב).
בתביעה טען התובע כי זמן קצר לאחר מות האב האם עזבה את הדירה והיא הושכרה במשך כ-11 שנה. במהלך תקופה זו הנתבע שלשל לכיסו את מלוא שכר הדירה. התובע עתר לפסיקת חלקו בשכר הדירה (1/4) עבור שבע השנים שקדמו להגשת התביעה.
לטענת התובע, אביו היה עיוור ואמו קשת יום. הוא טיפל בהוריו ודאג לכל מחסורם בעוד הנתבע לא סייע להם. הוא הוסיף כי ב-2009 עברה האם לגור עם הנתבע אך האחרון הזניח את הטיפול בה.
לטענתו, מאז שאמו עברה לגור עם הנתבע, האחרון עשה בדירה ובכספה כבתוך שלו מבלי לשתף אותו או להתייעץ עמו. זאת ועוד, הנתבע סירב להעביר לו את חלקו בשכר הדירה.
הנתבע טען מנגד כי לאחר מות האב ובמהלך השבעה הוסכם בינו לבין התובע שהאם המנוחה תעבור לגור בביתו והוא יקבל לידיו בתמורה לכך ולטיפול באם את הכנסותיה ודמי השכירות עבור הדירה.
הוא הכחיש שהזניח את האם וטען שההיפך הוא הנכון. לדבריו, בעוד הוא טיפל בה במסירות עד יומה האחרון, התובע לא הגיע לבקרה שנתיים טרם פטירתה.
לאחר פטירת האם הצדדים הגיעו להסכמה לפיו הדירה תימכר והיא נמכרה לצד שלישי תמורת 1,050,000 שקל. בנוסף הם הסכימו על חלוקה שווה של דמי השכירות ממועד פטירת האם ועד למכירה, כך שהמחלוקת הצטמצמה לשכר הדירה שנגבה בעבר.
טופלה היטב
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת אלה מירז, הבהירה כי לתובע זכות קניינית בנכס. ואולם, ככל זכות אחרת זכות קניינית אינה מוחלטת והיא כפופה לעקרון תום הלב.
היא קבעה שעתירת התובע ועמידתו על פסיקת חלקו בדמי השכירות ששולמו עבור הדירה נגועה בהעדר תום לב. לקביעתה, התובע השתהה בהגשת התביעה למשך תקופה בת 11 שנה, במהלכה השכיר הנתבע את הדירה וגבה את שכר הדירה בידיעת התובע. היא ציינה שהוכח כי עד להגשת התביעה התובע מעולם לא ביקש לקבל חלק מדמי השכירות.
עוד ציינה השופטת כי השתהות זו קשורה בעבותות להסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים לפיו הנתבע יטפל באם ובתמורה יקבל לידיו את שכר הדירה.
השופטת הביעה מורת רוח מניסיונו של התובע לקעקע את מסירות הנתבע כלפי אמו וכתבה כי מהראיות עולה שהאם הייתה מטופלת היטב.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את התביעה.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 31328-02-19
- ב"כ התובע: עו"ד מרינה גולדווג קון
- ב"כ הנתבע: עו"ד וטו"ר ישראל ענדען
עו״ד מירב אלקלעי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין