אם ערכה צוואה לא שוויונית – בנותיה יקבלו חזרה את חלקן בירושת האב

הבנות ויתרו על ירושת האב לטובת אמן. לאחר שהאם ערכה צוואה בה חילקה את רכושה באופן לא שוויוני ביקשו בנותיה לבטל את ההסתלקות. בית הדין הרבני קיבל את הבקשה

בבית הדין הרבני הגדול נדחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על פסק דין שקבע כי הסתלקות בנותיה מעיזבון אביהן לטובתה בטלה. הבנות טענו כי ויתרו על ירושת האב לטובת האם מתוך הנחה שהיא תוריש להן את רכושה באופן שוויוני אך האם ערכה צוואה אחרת. בית הדין קיבל את טענתן כי הדבר מצדיק את ביטול ההסתלקות וצו הירושה באופן שהרכוש שעבר לאם לאחר מות האב (ובין היתר בית המגורים) יחזור בחלקו אליהן.

צו הירושה בעניין עיזבון האב ניתן בינואר 2020. העיזבון כלל דירה, אוטו וחסכונות בבנק. במסגרת הדיון ויתרו הבנות על חלקן בעיזבון לטובת אמן והיא נרשמה כיורשת הבלעדית. 

לאחר שהבנות גילו שהאם ערכה צוואה בה חילקה את עיזבונה באופן לא שוויוני בין ילדיה הן ביקשו לבטל את ההסתלקות.

בית הדין הרבני קיבל את הבקשה. הוא נימק את פסק הדין בכך שהסתלקות הבנות לטובת האם הייתה בהנחה חד משמעית שבצוואה שתכתוב האם, אם תכתוב, יזכו כל ילדיה בעיזבונה בחלקים שווים. מאחר שהאם ערכה צוואה אחרת, הרי שההסתלקות הייתה מוטעית ודינה להתבטל.

בית הדין הגיע למסקנה עובדתית שלפיה הבנות הסתלקו מחלקן בעיזבון לטובת אמן רק בגלל שהבטיחה להן שלאחר מאה ועשרים׳ חלקן בעיזבון האב יוחזר אליהן.

בערעור שהגישה האם היא טענה כי יש להשאיר את הסתלקות הבנות על כנה. לדבריה, במועד החתימה על כתב ההסתלקות היא לא הצהירה שבכוונתה להוריש את רכושה שווה בשווה בין ילדיה. לפיכך, ההסתלקות הייתה מוחלטת ולא תלויה בצוואה לחלוקה שווה או בתנאי אחר.

בנוסף היא טענה כי בית הדין שגה כשייחס משמעות לכוונות הלב של הבנות כי בעתיד הרכוש יחזור אליהן, כוונה שלא נאמרה במפורש במועד ההסתלקות. 

דברים שבלב

הדיינים הרב אברהם שינדלר, הרב מימון נהרי והרב ציון לוז-אילוז כתבו כי אין בסיס להתערב בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי שלפיהם הבנות הסתמכו על הבטחת האם שהרכוש יחזור אליהן לאחר מותה.

בהתייחס לטענה בעניין כוונת הלב של הבנות כתבו הדיינים כי יש בטענה ממש לנוכח הכלל ההלכתי שלפיו ״דברים שבלב אינם דברים״, כלומר, לא ניתן עקרונית להתייחס למחשבות של הבנות אם לא נאמרו מפורשות בדיון בשעת ההסתלקות וזו לא הותנתה בהן.

עם זאת, במקרה זה לא מדובר בדברים שבלב. הדיינים הדגישו כי מבחינה עובדתית נקבע שבשעת ההסתלקות נאמר לבנות מפורשות שאם האם תערוך צוואה היא תכלול בה את כל הילדים במידה שווה והיה ברור ממהלך הדיון כי זו הסיבה שהן ויתרו על חלקן. לפיכך, לא מדובר בדברים שבלב.

זאת ועוד, הסתלקות הבנות מהעיזבון הייתה מתנה שמטרתה להשאיר את האם לגור בבית המגורים עד אחרית ימיה. בנסיבות אלה יש משמעות לכוונת הלב הברורה אף אם לא נאמרה מפורשות.

הדיינים הסבירו כי כשמדובר בדברים שבלב שהם ״בלבו של כל אדם״ יש להתחשב בהם הלכתית ומשפטית. ההסתלקות של הבנות נועדה רק להשארת אמן בבית המגורים וברור שהן לא התכוונו לתת לה מתנה סתם, שתעשה בה כרצונה ותעבירה לאחרים.

לפיכך דחו הדיינים את הערעור.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ המערערת: עו"ד אושרית נבון
• ב״כ המשיבות: עו"ד יקותיאל בר אשר 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין