אם הורישה לבנה שקל אחד בלבד – התנגדותו נדחתה

האישה הורתה בצוואתה האחרונה שכל רכושה יעבור לבתה. הבן טען שהיא לא הייתה כשירה ושהבת הפעילה עליה השפעה בלתי הוגנת, אך בית המשפט לא מצא בסיס לטענות

השופטת אביבית נחמיאס דחתה לאחרונה התנגדות לצוואה שהותירה אם לשניים שנפטרה ב-2019. האם הורישה את הרכוש לבתה, ולבנה ציוותה שקל אחד. השופטת התרשמה שהאם הייתה צלולה וכי לא הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת. היא גם מצאה את הצוואה הגיונית לנוכח נתק בין האם לבנה והתמכרותו להימורים.

האם המנוחה ערכה בחייה מספר צוואות. ב-2012 היא ערכה צוואה בה ציוותה את כל רכושה, כולל הדירה, לשני ילדיה באופן שווה. 

לעומת זאת, בצוואתה האחרונה משנת 2014 היא ציוותה את כל עיזבונה לבתה, ולבנה הורישה שקל אחד בלבד. 

בהתנגדות שהגיש הבן הוא טען שמצבה הבריאותי והנפשי הקשה של האם, אשר היתה לדבריו סיעודית בעת עריכת הצוואה השפיע על כשרותה ויכולת השיפוט שלה לצוות. הוא הוסיף שאמו הייתה "מטושטשת לפרקים" בשל התרופות שנטלה.

בנוסף טען הבן כי הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד אחותו ובעלה תוך ניצול חולשתה ובידודה של האם מסביבתה הקרובה ובפרט ממנו. 

הבן הדגיש שאמו התחייבה בפניו עוד בחייה על חלוקת הזכויות בדירה שווה בשווה בין ילדיה וברוח זו נערכה הצוואה הקודמת.

מנגד טענה הבת כי האם היתה צלולה לחלוטין בעת עריכת הצוואה, חתמה מרצונה החופשי על הצוואה בנוכחות עדים, וכי אין בחומר הרפואי הקיים בדל של ראייה השוללת את כשרותה ויכולתה לצוות.

לטענתה, האם ביקשה לנשל את אחיה בשל התנהלותו, התמכרותו להימורים ומשלא הקים בית ומשפחה. היא הסבירה שבצוואה מ-2012 הורתה האם על חלוקה שווה על רקע הבטחות האח כי ייטיב את דרכיו. מאחר שלאחר שנתיים שב לסורו, שינתה האם את הצוואה. 

עצמאית לחלוטין

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בצפת, השופטת אביבית נחמיאס, ציינה שהבן לא הביא כל ראיה להעדר הכשרות לצוות במועד עריכת הצוואה, והסתפק בטענות לא מבוססות.

כמו כן, הוא ביקש לקיים הוראות צוואה שנערכה שנתיים קודם לצוואה האחרונה ולא הצביע על אירוע רפואי שקרה בין שתי הצוואות, בגינו ניתן לומר כי המנוחה הפכה לבלתי כשירה. 

זאת ועוד, במסמך רפואי שנערך כארבעה חודשים לאחר הצוואה האחרונה צוין כי "בבדיקה קוגניטיבית, צלולה, מתמצאה במקום וזמן, זכרון טווח ארוך תקין".

לעניין טענת ההשפעה הבלתי הוגנת כתבה השופטת כי לא הוכח שהמנוחה הייתה תלויה באדם אחר. היא הבהירה שמהראיות עלה כי בעת עריכת הצוואה, המנוחה היתה עצמאית לחלוטין, ביקרה במועדון יום לקשיש, ונזקקה לסיוע מטפלת שעתיים ביום בלבד. השופטת הדגישה בהקשר זה שטענת הבן כי אחותו בודדה את אמם לא הוכחה.

לבסוף כתבה השופטת כי לא ניתן לומר שהצוואה נטולת הגיון שכן מחומר הראיות עלה שהקשר של האם עם בנה לא היה יציב, בעוד שהבת ניהלה את הקשר השוטף עם המנוחה וסייעה לה ככל יכולתה. בנוסף, רצונה של המנוחה עולה בקנה אחד עם שלוש צוואות קודמות נוספות שערכה לפני הצוואה מ-2012.

לפיכך דחתה השופטת את ההתנגדות ונתנה צו לקיום הצוואה האחרונה של המנוחה.

המתנגד חויב בהוצאות בסך 35,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד המאם חליחל
• ב"כ הנתבע: עו"ד יוסי אשור

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין