איחור במסירת פנטהאוז עלה ליזמית 187,500 ש'

ביהמ"ש פסק לרוכשי הנכס ברמת גן פיצוי בגין 11 חודשי עיכוב: "המסירה הייתה אמורה להתבצע טרם פרוץ המלחמה"

הפנטהאוז נמסר באיחור – רוכשיו יקבלו 187,500 שקל: כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בתל אביב, שחייב את היזמית, מוכרת הנכס ברמת גן, לפצות את הקונים בגין אחד עשר חודשי עיכוב. השופט אהרן אורנשטיין דחה את ניסיון החברה לקצר את תקופת האיחור בשל "קשיים מול העירייה" או פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".

תחילת הפרשה במאי 2022, אז רכשו התובעים מהנתבעת, יזמית נדל"ן, את דירת הפנטהאוז מושא ההליך - הכוללת 4 חדים ומרפסת, והממוקמת ברחוב הלפיד שברמת גן - תמורת 3.46 מיליון שקל. מועד המסירה נקבע לסוף פברואר / תחילת מרץ 2023, אלא שבפועל הוא התאחר. בסוף אותה שנה, בפגישה שכונתה "מסירה ראשונה", ביקר בדירה מהנדס מטעם הרוכשים ומצא בה רטיבות.

בחלוף כחודשיים, בפברואר 2024, ניתן לבניין טופס 4 והיזמית הודיעה ש"תוך 15 יום נתחיל בתהליך מסירת הדירות". אלא שגם כאן לא עמדה הנתבעת במילתה: לאחר יותר מחודש, בתחילת אפריל 2024, ביקרו הרוכשים בדירה בליווי המהנדס מטעמם, שהמליץ להם לא לקבל מפתח בשל אי-טיפול בליקויי הרטיבות שמצא.

בשלב זה שינסה היזמית מותניה והחלה לטפל ברטיבות, באמצעות מכונת ייבוש גדולה ורועשת שהוצבה במרפסת השירות של הדירה, תוך עקירת רצפות וחיבור צינורות אליהם. התהליך ארך כחודש, כאשר במאי 2024 בוצעה המסירה המיוחלת. באוגוסט אותה שנה הוגשה התביעה לבית המשפט, לקבלת פיצוי בגין העיכוב הניכר בקבלת המפתח.

להגנתה טענה היזמית, בין היתר, שבשל "קשיים" כאלו ואחרים מול עיריית רמת גן, כמו גם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בתווך שבין חתימת החוזה למסירת הדירה – מוצדק לקצר את תקופת האיחור הכוללת.

"המרכז פחות הושפע מהמלחמה"

אבל השופט אורנשטיין דחה את טענתה. אשר לקשיים הנטענים מול עיריית רמת גן, הוא קבע שגם בהנחה שגרסת היזמית נכונה – והדבר לא הוכח – הרי שלא היה בכך כדי לפטור אותה מפיצוי. זאת מהסיבה שהסיכון הנוגע לעבודה מול הרשויות רובץ לפתחו של היזם, ולא של הקונה. למסקנה דומה הגיע ביחס לסוגיית פרוץ המלחמה באוקטובר 2023.

הובהר, לעניין זה, שמסירת הדירה אמורה הייתה להתבצע טרם מועד זה, כאמור בתחילת 2023, כך שאין הצדקה לפטור את היזמית מפיצוי עבור תקופת "חרבות ברזל". השופט הסביר, בהקשר לכך, שיש להבחין בין איחור שהתהווה לפני פרוץ המלחמה – שככזה אינו מהווה טעם לפטור מפיצוי – לבין עיכוב שנוצר מחמת המלחמה, שהפסיקה הכירה לגביו כנסיבה המצדיקה, במקרים המתאימים, לקצר את תקופת האיחור.

עובדה נוספת שציין השופט בהקשר הזה, הינה שמדובר בדירה במרכז הארץ, להבדיל מבדרום – שכידוע ספג את מרבית האש, לפחות בתחילת המערכה, וככזה היה מושפע יותר מהשלכות המלחמה.

אשר לתקופת העיכוב עצמה, השופט קיצץ ממנה חודשיים בשל סעיף חוזי שאיפשר ליזמית לאחר עד 60 ימים "מכל סיבה שהיא". חצי חודש נוסף קוזז על רקע עיכובים בהשלמת התמורה שנזקפו לשני הצדדים. לעומת זאת, תקופת פעילות מכונת הייבוש בדירה לא נוכתה: "בכל הכבוד, דירה במצב כזה איננה ראויה למגורים ולא הייתה ראויה להימסר לתובעים במצבה זה".

בתמונה הכוללת הוכרה זכאות לפיצוי בגין 11 חודשי איחור, כשבהתאם לכך חויבה היזמית לשלם לרוכשים 157,500 שקל, בתוספת 30,000 שקל שכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעים: עו"ד עמיעד גולדברגר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד עמית שגב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.