תקבל עותק מקורי של צוואת בעלה: "זה מכתב פרידה"

רשם הירושה נימק את סירובו ב"צונאמי" אפשרי של תביעות אם ייענה לבקשת האלמנה. השופט קבע כי החשש מופרז והורה למסור לה את הצוואה כנגד העתק נוטריוני

 אישה שבעלה נפטר סורבה על-ידי הרשם לענייני ירושה לקבל את צוואתו המקורית שהופקדה אצלו. בתביעתה לבית המשפט למשפחה בחדרה סיפרה שמדובר, למעשה, במכתב פרידה מרגש יותר מאשר בצוואה, וכי ילדיה משתוקקים לקבלו. הרשם, לעומתה, סבר שהיעתרות לאלמנה תוביל למבול של תביעות דומות, אך השופט ירון אלטרזון צינן את חששו וקבע שעליו למסור לה את הצוואה המקורית כנגד העתק נוטריוני.

בעלה של התובעת נפטר במהלך 2024. הוא הותיר אחריו צוואה שכתב במחברת האישית שלו. בפועל, המלל עוסק בעיקר בפרידה מרגשת מהיקרים לו - בפרט מאשתו ושני ילדיהם - ורק שורה אחת הוקדשה לענייני ירושה. המסמך, ספק צוואה ספק מכתב פרידה, הופקד לרשם לענייני ירושה ונשמר אצלו. לאחר מות המנוח, ניתן בגינו צו קיום צוואה.

האלמנה ביקשה לקבל לידיה את העותק המקורי של המסמך, אך סורבה על-ידי הרשם. מכאן התביעה שהגישה לבית המשפט בפברואר האחרון. לטענתה מדובר במסמך בעל ערך רגשי עצום עבורה ועבור ילדיה, בני 15 ו-11, ובקשתה היחידה היא להגשים את משאלתם: לקבל לידיהם את מכתב הפרידה המרגש שהותיר אחריו אביהם המנוח.

הרשם, מצדו, העלה מספר נימוקים לסירובו. המרכזי שבהם, חשש מפני ההשלכות שתוביל היעתרות לבקשה על תיקים אחרים. לטענתו הפתרון הראוי הוא למסור לאלמנה וילדיה העתק צילומי של הצוואה.

3 פעמים ב-12 שנים

השופט אלטרזון הסביר שלפי חוק הירושה, ניתן בנסיבות מסוימות להוכיח צוואה באמצעות העתק שלה. הוא חידד שבמקרה שלפניו הצוואה כבר קוימה, כלומר האלמנה עברה את המשוכה המשמעותית שבהוכחת הצוואה. מכאן, לדבריו, מתבקשת המסקנה שאין סיבה להתעקשות הרשם לשמור אותה אצלו, והוא יכול להסתפק בשמירת העתק.

בתוך כך דחה השופט את החשש שהביע הרשם מפני מבול של תביעות דומות, לו תתקבל בקשת האלמנה. אכן, העיר בהקשר הזה, ישנן סוגיות שהכרעה בהן ללא מבט מעמיק עלולה להוביל להשלכות רוחב דרמטיות ולפתוח "סכר" בלתי סביר בעליל של הליכים דומים, ואולם למסקנתו - אין זה המקרה. "מה עניינם של התובעים מתיקים אחרים? די להם ביגונם על לכתו של אהובם", כתב.

השופט הוסיף כי אפילו בא-כוח הרשם הודה שנתקל בסוגיה דומה רק שלוש פעמים במהלך שתים עשרה השנים האחרונות – נתון המעיד, לדבריו, על אופיה החריג של הצוואה. משמעות הדבר היא שניתן לדון בכל מקרה לגופו, והחשש מ"צונאמי" של בקשות דומות הוא מוגזם.

 לקראת סיום הזכיר השופט שמבחינה צורנית המסמך מהווה יותר מכתב פרידה מאשר צוואה, וכי גם סיבה זו מושכת לכיוון קבלת התביעה. לפיכך הוא הורה לרשם למסור לאלמנה וילדיה את צוואת המנוח המקורית, וזאת כנגד העתק נוטריוני מקורי של המסמך שתגיש האלמנה תוך חודש ממועד פסק הדין.

• ב"כ התובעים: עו"ד ח' אואקנין
• שם ב"כ הנתבע לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.