נגע עורי בירך של צעיר בן 26 אובחן כשפיר והוצא בשלמותו ב-2003. אלא שכמה שנים לאחר מכן, אובחן באותו מקום נגע ממאיר שהוביל לניתוחים וכימותרפיה. השופטת השתכנעה כי הייתה רשלנות באבחון הראשון.
במהלך 2007, האיש הבחין בנגע חדש באותו מקום. הפעם הנגע אובחן כמלנומה ממאירה. בתשובת הביופסיה צוינה נוכחות רקמת צלקת מהניתוח הקודם.
לשאלות על רשלנות רפואית:
פורום רשלנות רפואית
לאחר הוצאת הנגע, הוא עבר ניתוח להוצאת בלוטת הזקיף מהמפשעה הימנית ו"הרחבת שולי הכריתה". בבלוטת הלימפה נמצאה גרורה של המלנומה שפרצה את גבולות הבלוטה לעבר רקמת החיבור שמסביב לה. לנוכח ממצאים אלה הוא נאלץ לעבור ניתוח נוסף לכריתת שאר קשרי הלימפה במפשעה הימנית.
לאחר מכן, הוא קיבל מספר סדרות של כימותרפיה. מאז הוא נמצא במעקב אונקולוגי. נכון לעת הזו, לא נצפתה חזרה של המחלה.
בעקבות אירועים אלה, הגיש האיש תביעת רשלנות רפואית בביהמ"ש המחוזי בלוד, שעסקה באבחון הראשון מ-2003. התביעה הוגשה נגד הרופא המאבחן, נגד ביה"ח רמב"ם ונגד משרד הבריאות.
התובע, שצירף חוות דעת רפואית, טען שהגידול אובחן בטעות כשפיר, ולא הוסר בשלמותו. לשיטתו, אם בשנת 2003 היו מבצעים הרחבה של כריתת שולי הגידול, הייתה נמנעת "הישנותו" של אותו נגע ב-2007, עם סימני צלקת הקשורים בניתוח הקודם.
מנגד, מומחה מטעם הנתבעים היה בדעה כי מאחר שהיה מדובר בנגע שפיר, לא היה מקום לשקול הרחבה של הכריתה או להמליץ על מעקב, ולא ניתן היה לנבא שארבע שנים אחר כך תתפתח באותו מקום מלנומה ממארת.
לנוכח הפערים בין חוות הדעת, השופטת בלהה טולקובסקי מינתה מומחית מטעם בית המשפט. המומחית הבהירה שקשה לאבחן את הנגע שהיה לתובע כממאיר או כשפיר בשל מאפיינים דומים. "הסיוט של הפתולוגים", כך אמרה בעדותה.
ואולם, המומחית ציינה שבמבט ראשון הנגע נראה שפיר, אבל בבחינה נוספת נראו "נקודות שאינן רגילות".
לפיכך, המומחית סברה כי לנוכח קרבת הגידול לשולי הכריתה, הייתה ממליצה על הרחבת הכריתה. כמו כן, המומחית העריכה כי סביר שהנגע שהוצא בשנת 2003 היה ממאיר, ומדובר בחזרה של הגידול.
כותרת
מטבע הדברים, פסק הדין עסק ברובו בחוות הדעת הרפואיות השונות, ובמשמעותן.
בסיכומו של דבר, השופטת טולקובסקי אימצה את עמדת המומחית מטעם בית המשפט, וקבעה כי "הנתבעים התרשלו בכך שלא הורו על הרחבת שולי הכריתה, ולוּ לשם הזהירות, מה שהיה מונע את חזרת הגידול שלא הוצא בשלמותו, נראה כי הוכח הקשר הסיבתי בין אי הרחבת שולי הכריתה בשנת 2003, להישנות הגידול שאובחן בשנת 2007, כמלנומה ממאירה".
השופטת הסבירה כי "כאשר מדובר בנזק חמור לחייו או לשלמות גופו של הניזוק והסיכוי להתממשות הנזק הוא רב, יש לנקוט ביותר אמצעים למניעתו. כאשר עלויות מניעת הנזק נמוכות מתוחלת הנזק, אי נקיטה באמצעי הזהירות הנדרשים תראה כהתרשלות".
בנוגע לנזק, השופטת העירה כי התובע לא הגיש חוות דעת המצביעה על נכות כלשהי.
בהיעדר נתונים ובהיעדר אפשרות לעמוד על נזקיו של התובע לאשורם, השופטת החליטה על פיצוי גלובלי של 400,000 שקל.
הפיצוי ניתן בהתחשב בהפסדי השתכרות שסביר נגרמו לתובע בתקופת הניתוחים וטיפולי הכימותרפיה, עזרת בני משפחה בתקופת טיפולי הכימותרפיה, וכן פיצוי בגין כאב וסבל.
בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מסכום הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד ד"ר מ. טויזר ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד א. בנבנישתי ואח'
* עורכת דין אסי לביא-צוקרמן עוסקת ברשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין