אב ביקש לפגוש את ילדיו. האם: "קודם תעבור אבחון"

חרף דחייתה שוב ושוב, עתרה האם לחייב את הגרוש באבחון פסיכודיאגנוסטי כתנאי לקיום זמני שהות. השופטת: "שימוש לרעה בהליכי משפט"

אף שנדחתה פעם אחר פעם: אם ל-2 עתרה שוב להתנות את מפגשי הגרוש שלה עם ילדיהם באבחון פסיכודיאגנוסטי. האב, מצדו, לא נותר אדיש וביקש לסלק את תביעתה על הסף – בקשה אותה קיבלה לאחרונה סגנית הנשיא אביבית נחמיאס מבית המשפט למשפחה בצפת. היא האשימה את האם בניצול לרעה של הליכי משפט, והשיתה עליה הוצאות.

מדובר בהורים ל-2 ילדים, בני 10.5 ו-12.5, שהתחתנו ב-2013 ונפרדו כעבור 4 שנים. בינואר 2018 הם התגרשו רשמית. מאז נישאה האם בשנית, והילדים גרים איתה. בתחילת 2024 דחה בית המשפט את דרישתה להתלות את המפגשים בין האב לילדים באבחון פסיכודיאגנוסטי, זאת נוכח ההתרשמות שבקשתה נועדה לצרכים שאינם ממין העניין.

בסופו של יום ניתנו הוראות לחידוש זמני השהות באופן הדרגתי – לפיהן האב יראה את ילדיו אחת לשבוע, למשך 3 שעות – ובכפוף להמלצת העו"ס, הם יורחבו לפעם בשבוע כולל לינה. אלא שהאם לא השלימה עם חוסר ההיענות לדרישתה, ועתרה פעם אחר פעם להתנות את קיום המפגשים בעריכת אבחון לאב.

באחד מפסקי הדין שניתנו, נזף בית המשפט בהתנהלות האם. נכתב ש"לא יעלה על הדעת מצב בו לאורך השנים, חרף המלצות הרווחה, האם מתנגדת לכל בדיקה שתיעשה לה" – בטענה שיכולותיה ההוריות, כביכול, אינן שנויות במחלוקת – ולצד זאת "תגיש עשרות בקשות בהליכים רבים לביצוע אבחון פסיכודיאגנוסטי לאב, ולו בלבד".

"מבקשת להתיש אותי"

ואולם בדצמבר 2024 היא עשתה זאת שוב: האם הגישה תביעה לחיוב האב באבחון, כתנאי להרחבת זמני השהות. אלא שהפעם האב לא נותר אדיש והגיש בקשה משלו – לסילוק העתירה על הסף. נטען שמדובר בתביעה ממוחזרת, אשר הוגשה בחוסר תום לב דיוני מובהק, ואשר נועדה לצרכי הליכים אחרים המתנהלים בין הצדדים.

לטענת האב גרושתו מבקשת להתיש אותו על מנת שיוותר על זכותו האבהית לקיום קשר עם ילדיו, ואולם לדבריו – אין לקבל את עמדתה, בפרט לאור תסקיר ממנו עולה שטובת הקטינים הינה לשהות במחיצתו יותר מהמתכונת הקיימת.

ואכן, השופטת נחמיאס הייתה בדעה שהאם הגדישה את הסאה וכי אין מקום להיענות לדרישתה, אלא לקבל את בקשת האב לסילוקה על הסף. "יש לראות בכתב התביעה שהוגש משום ניצול הליכי משפט לרעה, מאחר שהתובעת עושה שימוש בהליכים משפטיים ובהתדיינות בלתי פוסקת על מנת לסכל כל הרחבה של זמני השהות, תוך דרישה חוזרת ונשנית של בקשות שנדחו בעבר", כתבה.

השופטת חידדה, בתוך כך, שדרישת האם לעריכת אבחון לאב "נטענה באינספור בקשות והוכרעה" זה מכבר לדחייה, כאשר לא הוכח שינוי נסיבות - כל שכן מהותי - המצדיק סטייה מכך. "לסיכום", כתבה השופטת, "הסעד המבוקש כולל טענות ממוחזרות, ואין ממש בטענה כי מדובר ב'שינוי נסיבות מהותי'. כל מטרת ההליך הינה שינוי הכרעות קודמות וסיכול יישום פסק דין חלוט".

בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית התביעה על הסף ואימוץ המלצת העו"ס להרחבת זמני השהות בין האב לילדיו, באופן שאחת לחודש הם ישהו אצלו אף בסופ"ש, כולל לינה, בנוסף למפגש עימו באמצע השבוע. על האם הושתו הוצאות בסך 6,000 שקל.

"אני קוראת לשני הצדדים להניח את המחלוקות ביניהם, להימנע מעירוב הקטינים בסכסוך, ולראות את טובתם לנגד עיניהם. לאחר תשע שנות התדיינות משפטית, הגיעה העת לתשע שנים (לפחות!) של רגיעה", חתמה השופטת את פסק דינה.

• ב"כ התובעת: עו"ד רון קלנר
• ב"כ הנתבע: עו"ד סחר סאדר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.