האיש עבד בפרויקט בנייה של חברה ששייכת לגרוש של אחותו. הוא לא קיבל שכר מלא, לא נחתם עמו חוזה ולא הונפקו לו תלושי שכר. החברה הכחישה שהעסיקה אותו אך תביעה שהגיש נגדה התקבלה.
בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה של אדם שהועסק בחברת הבנייה ״ש.כהן הנדסה״ בין השנים 2015-2016. טענתו כי לא שולם לו שכר מלא על אף הבטחות מנהל החברה התקבלה. בפסק הדין נקבע בין היתר כי לנוכח הנסיבות העובד זכאי לפיצויי פיטורים אף שהתפטר מעבודתו.
העובד, שיוצג על ידי עו״ד ינון פריד, סיפר שביוני 2014 זכתה החברה, ששייכת לבעלה לשעבר של אחותו ומנוהלת על ידו, במכרז לביצוע עבודות עבור עיריית אשדוד. בפברואר 2015 פנה אליו מנהל החברה וביקש ממנו לעבוד בפרויקט.
לדבריו, בשל הקרבה המשפחתית הם לא סיכמו ביניהם מה יהיה שכר העבודה שלו אך המנהל הבטיח לו ששכרו יהיה הוגן ובינתיים החברה תשלם לו על חשבון שכר העבודה 2,500 שקל לחודש. בסך הכל הוא קיבל בתקופת עבודתו בחברה 30,400 שקל בלבד, תשלום שאינו מגיע אף לשכר מינימום. על רקע זה עתר העובד לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות.
הוא הוסיף כי לאחר כ-17 חודשי עבודה הבין שהמנהל לא מכיר בזכותו לשכר הוגן וסביר ולא מתכוון לשלם לו את השכר הבסיסי ביותר ולכן התפטר. בנסיבות אלה לדבריו, לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים.
החברה, שיוצגה על ידי עו״ד אסף סיידה, טענה מנגד שהתובע לא הועסק בפרויקט כלל. לדבריה, בתקופה הרלוונטית הוא עבד כנהג חלוקה בחברה אחרת, במשרה מלאה.
לטענתה, התובע נהג להגיע לעיתים לבקר את מנהל החברה בשעות המאוחרות של היום ״ומשם שאב את טענותיו ביחס לעבודה בפרויקט״. היא הסבירה שהסכומים שהועברו לתובע על ידי החברה לא היו שכר עבודה אלא הלוואה.
טיפס על פיגומים
אך השופטת רחל גרוס קיבלה את גרסת התובע וקבעה כי הוא אכן הועסק בפרויקט. היא ציינה שעדותו הייתה עקבית, סדורה ומימנה ואף נתמכה בראיות חיצוניות. מנגד, עדות המנהל לקתה בסתירות רבות ומהותיות.
בין היתר כתבה השופטת שהתובע גילה בקיאות רבה בפרויקט שאינה מאפיינת את מי שרק ״ביקר״ באתר ולא עבד בו בפועל. כך למשל, הוא הגיע עם מנהל החברה לישיבה בעירייה בעניין הפרויקט וידע להסביר אילו עבודות בוצעו בשטח. גם מתמונות שצירף התובע ניתן לראות אותו עובד בפרויקט, מחזיק כלי עבודה ומטפס על פיגומים.
עוד קיבלה השופטת את גרסת התובע שלאור יחסי הקרבה המשפחתית הצדדים לא הסדירו באופן תקין את יחסי העבודה ביניהם ולא הסכימו על גובה השכר.
היא קבעה שבנסיבות אלה חישוב הפרשי השכר ייעשה לפי שכר המינימום הקבוע בהסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה בענף הבניה.
השופטת קיבלה בנוסף את טענת התובע כי לנוכח המחלוקות בינו לבין המנהל בעניין גובה השכר המגיע לו הוא זכאי לפיצויי פיטורים אף שהתפטר.
בסופו של דבר פסקה השופטת לטובת התובע הפרשי שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים ותשלום בגין היעדר הפרשה לפנסיה בסכום כולל של 73,957 שקל.
עוד חויבה הנתבעת בהוצאות בסך 500 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 3,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין