לפני כ-13 שנה עבר האיש ניתוח להחלפת מפרק ירך שלאחריו החל לסבול מבעיות קשות ברגלו. באוגוסט 2016 הוא זכה בתביעת רשלנות שהגיש נגד המדינה ובאחרונה אף התקבל ערעורו על סכום הפיצוי.
בתחילת 2004, כשהיה בן 68, עבר עולה חדש מאוקראינה ניתוח להחלפת מפרק ירך שמאל בבית החולים ברזילי שבבעלות המדינה. במהלך הניתוח הושתל ברגלו מפרק מלאכותי. ימים ספורים לאחר מכן אובחנה אצלו ״צניחה״ של הרגל ופקקת בווריד. כתוצאה מכך מצבו התדרדר והוא סבל מקשיים חמורים בעמידה ובהליכה שהוטבו במעט רק לאחר שעבר ניתוח משקם בבית החולים ״הדסה״ כשלוש שנים לאחר מכן.
בתחילה דחה בית משפט השלום בתל אביב את תביעת הרשלנות רפואית שהגיש האיש נגד המדינה אך בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו והתיק הוחזר לערכאה הראשונה. באוגוסט 2016 הפך בית משפט השלום את קביעתו הראשונית ופסק שהניתוח והמעקב שלאחריו בוצעו באופן רשלני. לטובת התובע נפסק סכום של 490,000 שקל.
שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הקשיש טען שסכום הפיצוי נמוך מדי ואינו מביא בחשבון את מלוא נזקיו, במיוחד בכל הקשור לעזרת הזולת.
המדינה, מנגד, חזרה על כל הטענות שהעלתה בערכאה הראשונה – היא טענה שהניתוח היה תקין, שהבדיקות שבוצעו לאיש לאחריו הצביעו על הצלחתו, שההתנהלות הרפואית לא חרגה מהסטנדרט המקובל ושהסיבוכים שנגרמו לקשיש נופלים בגבולות ״הסטטיסטיקה הבלתי נמנעת״. היא הוסיפה שבכל מקרה אם נפל כשל בניתוח הוא ״תוקן״ בניתוח המוצלח בבית החולים הדסה.
המדינה גם יצאה נגד סכום הפיצוי וטענה שלא היה מקום לפסוק לאיש את מלוא הפיצוי בגין עזרת הזולת שכן קשייו התפקודיים לא נובעים רק מהגבלת התנועות במפרק הירך אלא גם משלל מחלותיו האחרות וגילו המתקדם.
סימנים לתקלה
אך סגנית נשיא בית המשפט המחוזי, השופטת יהודית שבח, דחתה את טענות המדינה וקבעה שהניתוח והטיפול שקיבל המערער לאחריו היו כושלים.
השופטת ציינה שימים ספורים לאחר הניתוח ״כבר החלו להתגלות הסימנים להתרחשותה של תקלה״: האיש החל לסבול מנפיחות בברך, מצניחת הרגל ומשיתוק בעצב. בהמשך נמצאה תזוזה בשתל ואף שבר של צוואר הירך, כל זאת, מבלי שהוא עבר איזושהי טראומה שיכלה לספק הסבר למצב, כך שההסבר המתבקש הוא שהניתוח לא הצליח.
השופטת הוסיפה שמאחר שהשיתוק בעצב התגלה מיד לאחר הניתוח המסקנה המתבקשת היא שבמהלכו לא ננקטה הזהירות הנדרשת. זאת ועוד לדבריה, בית החולים נמנע מלערוך למערער בדיקה שגרתית לתנועתיות כף הרגל שיכולה הייתה לגלות את הפגיעה בעצב.
באשר לנזק, השופטת קיבלה את טענות המערער שסכום הפיצוי נמוך מדי. השופטת ציינה שמהחומר הרפואי עולה שלפני הניתוח הוא אמנם סבל מכאבים אך יכול היה ללכת עם מקל ואילו כיום הוא ״שבר כלי״ וסיעודי לחלוטין.
לדבריה, בית משפט השלום פסק למערער פיצוי על עזרת הזולת רק עבור העתיד והתעלם לגמרי מתקופת העבר – 12 השנים שחלפו מיום הניתוח ועד מתן פסק הדין. בנוסף, הוא פסק לו סכום מזערי על ניידות בעוד שאין מחלוקת שהאיש זקוק כיום לקביים, כיסא גלגלים והסעות.
בסיכומו של דבר הוסיפה השופטת לסכום הפיצוי 150,000 שקל כך שהמדינה חויבה לפצות את הקשיש ב-640,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 23.4%.
השופטים יונה אטדגי ושאול שוחט הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ המערער: עו"ד גדעון פנר
- ב"כ המשיבה: עו"ד ענבל כהן
עו"ד יוסי טולדנו
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין