בערעור שהגיש הבעל אחרי שחויב במלוא סכום הכתובה הוא טען שגם אשתו אשמה בפרידה כי ידעה על הבגידה ושתקה. דייני בית הדין הרבני הגדול התרגזו: "אחת הטענות המשונות ועזות המצח ביותר ששמענו"
דייני בית הדין הרבני הגדול בירושלים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב מיכאל עמוס, דחו לאחרונה ערעור שהגיש בעל על כך שחויב לשלם לאשתו 555,555 שקלים עבור הכתובה. אחת הטענות המקוממות שהעלה הייתה שגם היא אשמה בפרידה כיוון שידעה שניהל רומן ושתקה. "שנים רבות אנו יושבים על מדין ושמענו טיעונים שונים ואף משונים... אך טענה זו של המערער דנן היא אחת המשונות ועזות המצח ביותר ששמענו... וכי למה מצפה היה הבעל הבוגד? שתיפול לרגליו ותתחנן?", כתבו הדיינים. מאחר שהתרשמו שהבעל הגיש ערעור סרק רק כדי לדחות את התשלום, הם חייבו אותו בהוצאות של 10,000 שקלים.
בשנה שעברה בית הדין הרבני האזורי חייב את הבעל לשלם לאשתו את מלוא הכתובה, תוך שנקבע שאם בהליכי הרכוש שמתנהלים ביניהם תקבל האישה תשלום גבוה יותר, הוא יוכל לקזז ממנו את סכום הכתובה.
בערעור שהגיש הבעל הוא התלונן על עצם החיוב בכתובה, על הסכום, ועל מועד התשלום. בקשר לחיוב, הוא טען שאפילו שעזב את הבית וניהל רומן הוא לא האשם היחידי בפרידה כיוון שאשתו "ידעה ושתקה, כך ש"מבחינה מוסרית שניהם התנהגו לא בסדר". לגבי הסכום, הוא טען ש-555,555 שקלים הם סכום מופרז שכתב רק לכבוד ונגד עין הרע, והוא לא התכוון אליו. באשר למועד התשלום, הוא ביקש לדחות את החיוב עד להכרעה בהליכי הרכוש שמתנהלים בינו לבין אשתו בבית המשפט למשפחה.
המינימום שמגיע לה
אבל הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב מיכאל עמוס קבעו שמדובר בערעור סרק. הם הדגישו שהבעל עזב את הבית ביוזמתו, אחרי שניהל רומן ארוך עם אישה אחרת, וגרם לגירושים. מכאן, שהוא מחויב בתשלום כתובה.
כאמור, הבעל ניסה להאשים את האישה בפרידה בטענה שלא העירה לו על הבגידה והדיינים התרגזו. "במקום לכבוש פניו בקרקע בבושה על בוגדו באשת נעוריו ואם ילדיו הרכים, ולא במעידה חד-פעמית אלא במשך שנים, יש למערער דנן את העזות להאשים את הקורבן, את האישה הנבגדת", כתבו.
הדיינים הוסיפו כי אין שום סיבה להפחית את סכום הכתובה. בין היתר הם ציינו כי לא כל כתובה שנכתבה על סכום גבוה או סמלי צריך להפחית, והכל תלוי בנסיבות המקרה ובראיות שמציג מבקש ההפחתה. אלא שהבעל לא הוכיח בשום צורה שלא הייתה לו כוונה אמיתית להתחייב בסכום עליו חתם.
עוד ציינו הדיינים שהם מסכימים עם הדברים שכתב בית הדין האזורי כשקיבל את תביעת הכתובה, כי אם הסכום היה נמוך יותר ממילא היו פוסקים לאישה פיצויי גירושים.
באשר למועד התשלום, הם החליטו שאין סיבה לדחות אותו רק משום שייתכן שהבעל יוכל לקזז את התשלום במסגרת הליכי הרכוש. "לא יעלה על הדעת כי הבעל שבגד באשתו והלך לרעות בשדות זרים יקבל את מבוקשו, היינו הגירושין, מייד, ו'יצא חוטא נשכר', ואילו האישה שלא חטאה ולא פשעה תיאלץ להמתין עד שתקבל את המינימום המגיע לה – את הכתובה", כתבו.
בסיכומו של דבר, הדיינים דחו את הערעור וחייבו את הבעל בהוצאות של 10,0000 שקלים בשל "אמינותו המפוקפקת" והרושם שהערעור הוגש כצעד טקטי לדחיית התשלום.
עו"ד אילן גבע
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין