האישה, שעברה שני ניתוחים מתקנים להגדלת חזה, תבעה את המנתח בטענה שהתרשל. ביהמ"ש דחה את רוב התביעה לאחר שקבע שהמנתח פעל במקצועיות. עם זאת, מאחר שהחליף שיטת ניתוח ברגע האחרון, נפסק שהאוטונומיה של המטופלת נפגעה.
כעשר שנים לאחר שעברה ניתוח הגדלת חזה החלה האישה להרגיש אי-נוחות וחוסר סימטריה בשדיים. במאי 2000 היא פנתה לד"ר רוני מוסקונה, המתמחה בניתוחי שד, שאבחן כי האישה סובלת מהתקשות בשד ועליה לעבור ניתוח מתקן.
נפגעתם במהלך טיפול רפואי?
כנסו ל- פורום רשלנות רפואית של פסקדין
הניתוח בוצע בסוף אותו החודש, אולם כחמש שנים לאחר מכן שוב סבלה האישה מהתקשות. היא חזרה לד"ר מוסקונה וסוכם כי יבוצע בה ניתוח מתקן נוסף.
גם לאחריו המשיכה המטופלת להתלונן על התקשות. לדבריה, מאחר שהרופא לא שעה לתלונותיה, הגישה נגדו ונגד בית החולים האיטלקי בחיפה – בו בוצעו הניתוחים – תביעת רשלנות רפואית.
התובעת טענה כי פעולותיו של הרופא עיוותו את גופה והשתלים הועברו אל מעל לשריר במקום להותירם מתחת לשריר, כפי שסוכם.
בנוסף, טענה האישה כי לא הוסברו לה כל הסיכויים והסיכונים של הניתוחים וכל שנאמר לה על ידי הרופא הוא שהניתוח יצא "מושלם". בכך, לטענתה הופרה חובת הגילוי כלפיה וגם נפגעה האוטונומיה שלה.
מנגד, ד"ר מוסקונה עמד על כך שהסביר לתובעת היטב על הסיכונים ועל הסיכויים של הניתוחים ואף החתים אותה על שלל טפסי הסכמה.
התמששות סיבוך ידוע
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מצא שהמנתח התרשל והשופטת שולמית ברסלב מבימ"ש השלום בחיפה קיבלה את חוות דעתו.
השופטת קבעה כי בשני הניתוחים נקט ד"ר מוסקונה בפרקטיקה מקובלת ולא הוכח כי התרשל. נפסק כי התקשות השדיים הוא סיבוך שכיח שלא תמיד ניתן למנוע.
"עצם התממשות סיבוך ידוע ומוכר", כתבה השופטת, "אינו מעיד על התרשלות ואין לבחון את הדברים ב'חוכמה אחר מעשה'".
השופטת הוסיפה כי בנוגע לניתוח הראשון, המנתח גם לא הפר את חובת היידוע הרחבה שחלה על ניתוחים אלקטיביים (שאינם דחופים אלא נעשים מבחירה): הוא הקדיש זמן רב להסברים מפורטים, תיעד את המפגשים והעביר לתובעת את טפסי ההסכמה מבעוד מועד, כך שיכלה להיוועץ עם אחרים.
השופטת הוסיפה כי לא ייתכן שאישה בוגרת, שמעידה על עצמה כבעלת כישורים ניהוליים, וכבר רוותה סבל מניתוח כזה תסתפק בתשובה "מדהים".
ההתנהלות טרם הניתוח השני הייתה קצת שונה והפעם המנתח לא תיעד את המפגשים ודיבר עם התובעת על הניתוח בדרך אגב, בעת שביצע בה טיפולים אחרים. יחד עם זאת, התובעת עצמה אישרה שדנה עמו על שתי חלופות טיפוליות. מכאן עולה כי התובעת ידעה היטב בפני מה היא עומדת.
ואולם, המנתח הפר את חובת היידוע שלו בניתוח הזה, שכן בניגוד למה שסיכם עם התובעת, הוא בחר באופציה של הנחת השתלים מעל לשריר ולא תחתיו. כמו כן, בשונה מהניתוח הקודם, החתים את התובעת על טפסי ההסכמה ממש בסמוך לניתוח, במקום לאפשר לה לשקול את הדברים בכובד ראש.
אלא שהשופטת פסקה שהתובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בשל הפרת חובת היידוע, ולכן הפיצוי היחיד שמגיע לה הוא בגין הפגיעה באוטונומיה שלה – וזאת מתוך ההכרה בכך שביצוע ניתוח באדם שלא בהסכמתו המודעת פוגעת בכבודו ובזכותו לבחור איזה טיפול לקבל, אם בכלל.
בהתחשב בנסיבות, החליטה השופטת לפסוק לתובעת פיצוי מתון של 50 אלף שקל בלבד, בצירוף שכ"ט עו"ד של 10,000 שקל והחזר הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד רועי בלכר
- ב"כ הנתבע: עו"ד הוד, עו"ד סוקולו
* עו"ד איל גרנט עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין