האישה ההרה הגיעה לחנות "באני-בי" שבכפר מלל, נפלה בשביל הגישה ושברה את הקרסול. האחריות הוטלה על החנות. לתינוק שלום.
בית משפט השלום בנתניה פסק לאישה הרה שנפלה בהיותה בחודש שמיני בדרכה לחנות עיצוב מוצרי תינוקות בכפר מלל פיצוי של 375 אלף שקל. השופטת ליאת הר ציון קבעה כי השביל חופה במשטח עץ שאינו עומד בתקן הישראלי ובכך החנות הפרה את אחריותה לבטחון הקונים – רובם נשים הרות.
בנובמבר 2009 הגיעה האישה לחנות עיצוב חדרי התינוקות, "באני ביי" שבכפל מלל, ונפלה על שביל העץ המוביל אליה. היא פונתה לבית החולים מאיר שבכפר סבא, שם התברר כי שברה את קרסולה ונזקקה לגבס עד מעל לברך. ההיריון נמצא תקין.
האישה הייתה מגובסת למשך שלושה חודשים, לאחר מכן נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה ולקביים, ועד ליום זה היא סובלת מצליעה קלה, נפיחות וכאבים בקרסול.
כשלוש שנים לאחר התאונה האישה הגישה תביעה נגד החנות וטענה שהיא אחראית לכל הנזקים ועגמת הנפש שנגרמו לה. לצורך ביסוס דבריה היא הגישה ראיות רבות, ביניהן מסמכים רפואיים, שקבעו לה 15% נכות רפואית לצמיתות, וכן חוות דעת מומחה שטען כי לוחות עץ מסוג איפאה, בהן השתמשה החנות לכיסוי השביל, אינם עומדים בתקן הישראלי הנדרש.
המומחה הדגיש שלפי התקן, לוחות איפאה אינם מתאימים לשמש כריצוף, משום שמקדם ההתנגדות להחלקה שלהם נמוך מהנדרש, בעיקר כשהם רטובים מגשם או נוזלים אחרים.
לעומת זאת, לשיטתה של הנתבעת, נפילות והחלקות הן תופעות רגילות בחיי היום יום, בעיקר בחורף כשהכל רטוב ומחליק. מבחינתה, "לא יעלה על הדעת להטיל אחריות על החלקה כתוצאה ממי גשמים". מומחה העץ מטעמה טען כי חיפוי מסוג איפאה הוא בטיחותי ומקומות ציבוריים רבים עושים בו שימוש.
חוות דעת לא מקצועית
אולם המומחה של הנתבעת הודה שהסתמך על אתר האינטרנט של חברת הילבורן, העוסקת במשטחי קרמיקה, ולא בחיפויי עץ. בנוסף, הוא לא התייחס לתקן הישראלי כלל, למעט הטענה שהתקן "אינו ישים".
לאור הדברים האמורים, השופטת הר ציון דחתה את חוות דעתו שלשיטתה לא גובתה בנימוקים מקצועיים או משפטיים. בנוסף, השופטת דחתה את טענות הנתבעת לעניין "מקריות" נפילתה של התובעת.
מכלל הראיות שהוגשו לה, השופטת קבעה שהשביל הוא חלק מהנכס של הנתבעת, באמצעותו מגיעים לקוחותיה (רובן נשים הרות) לחנות. שילוב נתונים אלו וחוות הדעת מטעם התובעת מצביעים על חובתה הברורה להתקין משטח בטיחותי, בהתאם להנחיות מכון התקנים.
בנוסף, השופטת ציינה כי הנתבעת החליפה כבר את השביל לשביל בטון ואף הציבה שם שלט זהירות. מכאן השופטת מצאה שהנתבעת דווקא מכירה באחריותה לנפילת התובעת.
לאחר קביעות עקרוניות אלו השופטת פנתה לקבוע מהם הנזקים שנגרמו לתובעת ואת שיעור הפיצויים בגינם.
התובעת טענה שנגרמו לה נזקי השתכרות לעתיד ולעבר, בהיותה מורה שרוב עבודתה מתבצעת בעמידה, אך היא לא הציגה תלושי שכר להוכחה שהמשכורת שלה נפגעה כתוצאה מהאירוע. עם זאת, השופטת התרשמה שנכותה הרפואית של התובעת משליכה על תפקודה כמורה ולכן, על אף החוסר בתלושים, פסקה לה 65% מהסכומים שהתובעת טענה שהיא משתכרת עבור הפסדי שכר.
לאחר שהשופטת פירטה בזעיר אנפין את עגמת הנפש ממנה סבלה התובעת, בהיותה מגובסת במהלך הלידה, דבר שגרם לסיבוכים בלידה עצמה, השופטת פסקה לה גם פיצויים בגין כאב וסבל, הפסדי פנסיה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ובסך הכל 375 אלף שקל.
- שמות באי כוח הצדדים, עורכי הדין, לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד אסף ברק
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין