איש עסקים בתחום הבשר ערער על חיובו במע״מ על עסקאות נדל״ן בשני נכסי מקרקעין. בית המשפט העליון קבע בדעת רוב שעל האיש לשלם מע״מ בסך של כמיליון שקל
בית המשפט העליון דחה לאחרונה בדעת רוב ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שקבע כי עסקאות נדל״ן שביצע המערער נעשו במסגרת עיסוקו כסוחר במקרקעין, וחייבות בתשלום מע״מ בסך 1,027,275 שקל. השופטים נעם סולברג ויעל וילנר דחו את הערעור וכתבו כי היקף העסקאות הנרחב מעיד על היות המערער ״עוסק״ במקרקעין, אף בהעדר מנגנון עסקי מסודר. השופט ח׳אלד כבוב סבר בדעת מיעוט שיש לקבל את הערעור.
בבעלות האיש חברה פרטית העוסקת בייבוא ובשיווק של מוצרי בשר ודגים. לצד עיסוקו זה הוא פועל גם בשוק הנדל״ן.
הערעור נגד לחיוב במע״מ על עסקאות שביצע האיש בין השנים 2010-2013. העסקאות בוצעו בקשר לקרקעות בהוד השרון ובפסגת זאב. מעבר לעסקאות אלה ביצע האיש בין השנים 1988-2013 שורת עסקאות במגוון נכסים, ובין היתר 13 עסקאות רכישה, 16 עסקאות מכירה, 2 עסקאות קומבינציה ו-2 מתנות שקיבל מאביו.
ב-2016 חויב האיש במע״מ בסך 1,027,275 על העסקאות בהוד השרון ובפסגת זאב לאחר שסווגו כעסקאות ״פירותיות״ שנעשו במסגרת עיסוקו וחייבות במע״מ.
האיש ערער למחוזי וטען שמדובר בעסקאות ״הוניות״ שאינן חייבות מע״מ, מכיוון שעיסוקו הרגיל אינו בתחום הנדל״ן והוא ביצע את העסקאות רק כדי להתגבר על קשיים כלכליים שחווה בחברת הבשר שלו.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. ביישום ״מבחן הגג״ ובראי התמונה הכוללת נקבע כי האיש ״עוסק״ במקרקעין והעסקאות שבמחלוקת נעשו ״במהלך עסקו״ כך שהוא חייב במע״מ.
האיש לא וויתר והגיש ערעור לעליון. הוא הדגיש את התקופה הארוכה בה החזיק בנכסים וציין שבמשך שנים הם לא הניבו לו כל הכנסה והוא לא ביצע פעולות אקטיביות להשבחתם. הוא הוסיף כי עסקאותיו בשוק הנדל״ן אינן מאופיינות במומחיות מיוחדת.
עסקאות מרובות
השופט נעם סולברג דחה את הערעור. הוא כתב כי ההכרעה אינה פשוטה ומדובר במקרה גבולי. זאת, לנוכח היעדרו של מנגנון עסקי או פעולות השבחה מצד המערער.
עם זאת, לאחר יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה הגיע השופט למסקנה שמדובר בעסקאות בעלות אופי מסחרי. הוא ציין בין היתר כי העסקאות נשוא הערעור הן ספקולטיביות באופיין, ונעשו במקרקעין שנדרשו לחלוקה עתידית ושהצריכו שינוי ייעוד.
זאת ועוד, הגיוון שב-׳תיק המקרקעין׳ בו החזיק המערער, שבא לידי ביטוי הן באופי הנכסים והן בדרכי רכישתם, מלמד גם הוא על פעילות בעלת אופי עסקי-פירותי. גם תדירות העסקאות תומכת במסקנה זו.
עוד ציין השופט כי החזקה ממושכת במקרקעין עשויה לאפיין הן פעילות עסקית-פירותית והן פעילות פרטית-הונית ולכן אין בה כדי ללמד על סיווגה הנכון של הפעילות. השופט ציטט את קביעת בית המשפט המחוזי שלפיה ״מדובר בעסקאות מרובות, בנכסים מגוונים, ובהיקף כספי שאינו מבוטל, תוך שיתוף פעולה עם אחרים, לרבות עורך דין המתמחה במקרקעין. נראה כי קשה להלום טענה לפיה אדם כאמור, לא ייחשב כ'עוסק' במקרקעין"״.
השופטת יעל וילנר הצטרפה למסקנה. השופט ח׳אלד כבוב סבר בדעת מיעוט שדין הערעור להתקבל ״בשים לב לכך שפעילותו של המערער נעדרת מאפיינים גרעיניים לקיומו של עסק, וביניהם – מנגנון עסקי, פעולות אקטיביות לצורך השאת רווחיות העסק והכנסה קבועה ושוטפת״.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 1533/20
- ב״כ המערער: עו"ד אושר הרוש, עו"ד רני שורץ
- ב״כ המשיב: עו"ד אורן סוקר
רו"ח (משפטן) נמרוד ירון
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין