לפני כשנה אירעה פריצת דרך בנושא כאשר בית המשפט העליון קבע שיש להתייחס באופן שוויוני להורים יהודים לילדים מעל גיל 6. מה קורה כאשר אב מוסלמי מבקש להתבסס על פסיקה זו?
בית המשפט למשפחה בנצרת הכריע לאחרונה במחלוקת בין הורים גרושים לשלושה ילדים, המשתייכים לדת האיסלאם. החלק המעניין בפסק דינו של השופט מחמוד שדאפנה היה ההתייחסות להשפעת פסיקת בית המשפט העליון, החותרת לשיוויון בין הורים במזונות ילדים מעל גיל 6, ולא לחיוב אבסולוטי של האב.
מצד אחד שדפאנה הבהיר כי פסק דינו של העליון חל רק על יהודים, מה גם שלא ניתן לשנות את חוקי ההלכה המוסלמית ("השאריעה") שאינם מאפשרים לחייב את האם במזונות ילדיה. עם זאת, השופט סבר שיש להדגיש וליישם את ההוראות והעקרונות שנקבעו בהלכה החדשה בכל מה שקשור להשתכרות הצדדים, פערי ההכנסה וזמני השהות של הילדים, ולקבוע את סכומי המזונות בהתאם.
בפסק הדין נכתב כי "החיים השתנו, רוב הנשים השתלבו במעגל העבודה, משתכרות טוב למחייתן והשתכרותן מהווה חלק חשוב ובלתי נפרד מחיי המשפחה הכלכליים, כאשר עליהן גם מוטלות חובות שאף קיבלו ביטוי ברור בפסיקת בתי המשפט".
האם והאב במקרה הנדון, נישאו ב-1998 והביאו לעולם שלושה ילדים – בחור בן 19 ושתי ילדות בנות 16 ו-12. ב-2014 הם נפרדו. האם המשיכה לגור בבית המשותף, ואילו האב עבר להתגורר בדירה אחרת באותו בניין.
ב-2017 בית הדין השרעי הורה על גירושי הצדדים לאחר שהאב הפקיד 35,000 שקל. האישה תבעה בין היתר מזונות בסך 11,000 שקל בגין שלושת ילדיה, בטענה שהקוראן מטיל על האב חובת מזונות מוחלטת.
האב-הנתבע טען כי בנו הגדול בגיר, סיים את לימודיו ומפרנס את עצמו. בנוגע לשתי הבנות, הוא ביקש לקבוע סכום מינמאלי של 1,300 שקל עבור כל אחת מהן, שגם אותו יש לחלק, לשיטתו, בינו לבין אמן בחלקים שווים, וזאת לנוכח ההלכה החדשה.
מנגד, האם טענה שאין להחיל את הלכת העליון, בין היתר מאחר שהיא לא עבדה ואין לה כל הכנסה, וכן לאור העובדה שהילדים אינם במשמורת משותפת.
לא להיות עיוורים
בדומה לעמדתו של הנתבע, השופט שדאפנה קבע כי מאחר שהבן בגיר ועובד למחייתו, הרי שבהתאם לדין המוסלמי אין לחייב את הנתבע במזונותיו.
מכאן השופט ניגש לשתי הבנות, והבהיר כי תביעתה של האם שטחית ולקונית, והסכומים שדרשה לצרכיהן לא נתמכו בראיות כלשהן. בהקשר זה השופט הבהיר כי בפסיקה של בתי הדין השרעיים נוהגים לפסוק לקטינים מזונות מינימליים ("מזונות קיום") בסך ממוצע של 1,300-1,500 לחודש.
בשלב זה השופט ניגש לשאלת השפעת פסיקת העליון. מעבר למה שציינו בפתיחה, השופט הבהיר כי "הוראות הדין הדתי, כבודן במקומן מונח ואין לפגוע בהן או לגרוע מהן, אולם שוב ביהמ"ש סבור כי אסור ליישמן בצורה דווקנית ועיוורת ויש להתחשב במכלול הנסיבות ובעיקר בשינוי המתרחש כיום".
לפי השופט, גם הדין הדתי לא רצה להביא למצב שבו אב נשאר בלי כלום וללא יכולת להתקיים.
בסופו של דבר, במקרה זה נקבע כי הנתבע ישלם עבור שתי הילדות מזונות חודשיים בסך 3,200 שקל ויישא ב-40% מהוצאות אחזקת הבית. בסכום זה נלקח בחשבון שהתובעת היא ההורה הדומיננטי ורוב הזמן הילדים אצלה.
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני משפחה האשם דלאשה ואח'
- ב"כ הנתבע: עו"ד סעיד זועבי
עו"ד אסף לאור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין