בפסק דין שניתן באחרונה, חויבה עמותת הקבורה "התאחדות העדה הכורדית" לפצות על עוגמת הנפש שנגרמה לבני המשפחה, שבשעת הלוויית אביהם גילו לתדהמתם כי חלקת הקבר שרכש תפוסה על ידי גופה אחרת.
בתביעה שהגישו בני המשפחה בפברואר 2014 בבית משפט השלום בירושלים הם טענו כי אביהם המנוח רכש ב-2003 מהנתבעת – התאחדות העדה הכורדית – חלקת קבר הנמצאת בבית הקברות בגבעת שאול, בין קברה של אמו לבין קברה של סבתו.
לטענתם, במעמד הרכישה נתנה הנתבעת לאביהם אישור בגין "שמירת קבר בחיים" בו צוין מיקומו המדויק של הקבר הכוללת הסתייגות שלצורך הבטחת המקום יהא עליו לבנות מצבה בחלקה. בהתאם לכך, האב הניח בחלקה אבנים ולוח שיש עם שמו.
לדברי המשפחה, מיקום הקבר היה חשוב לאביהם מאוד, והוא יידע את משפחתו בדבר הרכישה ואף הראה לילדיו את המיקום המדויק של הקבר בבית העלמין כדי שיהיו ערוכים למועד פטירתו.
האב נפטר בפברואר 2013 ובני משפחתו מוכי היגון ערכו את הלווייתו ותכננו לקבור אותו בחלקה המיועדת. אולם, סמוך לקבורה גילו לתדהמתם, כי החלקה תפוסה על ידי גופה אחרת ובלית ברירה נאלצו לקבור את המנוח 3 שעות לאחר השעה המתוכננת ולפני כניסת שבת, בחלקה אחרת המצויה במדרון, באזור צפוף ולא נגיש.
לטענתם, נגרמה להם עוגמת נפש קשה מהאירוע.
הנתבעת טענה באופן מקומם, כי אינה אחראית למחדל שכן כל תפקידה מתמצה בהקצאת קברים ומכירתם וכי אינה יכולה להשגיח כי נקברים בהם האנשים הנכונים.
בנוסף היא טענה כי המנוח לא הקים בחלקה מצבה כנדרש כולל חפירת הקבר והנחת בלוקים כבסיס, אלא רק הניח עליה גוש שיש, ולפיכך יש לייחס לו אשם תורם מלא למחדל.
לכך השיבו התובעים כי השיש, האבנים והבטון שהניח המנוח בחלקה עונים על הנדרש וציינו את העובדה שהנתבעת דרשה מהם 400 שקל כדי לפנותם ולפתוח את הקבר – כראייה לכך שהמבנה שהונח עונה לדרישה.
טענה נוספת שהעלתה התובעת והוכחשה על ידי התובעים היא שהוצע למשפחה קבר בחלקה טובה מזו שבה המנוח נקבר לבסוף – אולם היא סירבה.
סגנית נשיא ביהמ"ש, השופטת דורית פיינשטיין, החליטה לקבל את התביעה ולא חסכה בביקורת על אופן התנהלותה של הנתבעת.
התרשלה
השופטת קיבלה את טענת המשפחה שהמבנה שהקים המנוח על החלקה עונה לדרישה שבאישור הרכישה, והוסיפה כי העובדה שהנתבעת לא פירטה את דרישותיה לאופן הקמת המצבה עומדת לחובתה לפי הכלל המשפטי הקובע כי "פרשנות הסכם תהיה כנגד המנסח".
במאמר מוסגר, השופטת אף ציינה כי חוקיות הדרישה להקים מצבה כתנאי לשימור הקבר – מוטלת בספק.
כמו כן, השופטת דחתה מכל וכל את נסיונה של הנתבעת להתנער מאחריות וקבעה כי "היא אינה יכולה מצד אחד למכור קברים כפנויים ומצד שני להתנער מאחריות לקברים שהיא מוכרת". עוד נקבע כי הנתבעת התרשלה בניהול הרישום של החלקות הנמכרות ובהשגחה עליהן.
השופטת התרשמה כי לתובעים אכן נגרמה עוגמת נפש גדולה וכי לא הוצעה להם חלופת קבר טובה יותר מהחלופה הפחות נוחה בה נקבר המנוח לבסוף.
בסיכומו של דבר פסקה לתובעים פיצויים בסך 180,000 שקל והוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 שקל בתקווה שתקלות כאלו לא ישנו בעתיד.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד שלמה ישראל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין